פסק-דין בתיק עפ 4095/07

1. מונח בפני ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בקרית גת (כב' השופט פולוק), בתיק ת.ד. 5135/05, מיום 7.2.07, אשר הרשיע את המשיבה על פי הודאתה בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) בצירוף סעיף 39 א לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: " פקודת התעבורה"), בעבירה של נהיגה ברשלנות לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, בעבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה, בעבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה לפי סעיף 2 (א) + (ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי תש"ל - 1970, בעבירה של גרימת תאונת דרכים עם נזק לאדם ולרכוש לפי סעיף 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן:" תקנות התעבורה"), בעבירה של נהיגה במצב השולל שליטה ברכב בניגוד לתקנה 26 (ב) לתקנות התעבורה, בעבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה בניגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה ובעבירה של סטייה מנתיב נסיעה בניגוד לתקנה 40 (א) לתקנות התעבורה.

2. אין מחלוקת כי המשיבה הורשעה בעבירות הנ"ל לאחר שהודתה כי נהגה בכלי רכב ברחובות העיר קרית גת כשאין ברשותה רשיון נהיגה מכל סוג שהוא וכשהיא שיכורה, לאחר שנמצא בדמה ריכוז אלכוהול ברמה של 705 מ"ג, העולה כדי פי 3 מהמידה המותרת. המשיבה נהגה את רכבה ברשלנות ובמהירות בלתי סבירה כאשר התקרבה למעגל תנועה ברחוב הקוממיות וסטתה עם רכבה שמאלה, עלתה על אי תנועה ופגעה בהולך רגל,  כבן 80, אשר עמד על אי התנועה, עם אופניו. לאחר מכן, כאשר ביקשה המשיבה  לחזור ולהשתלב במעגל התנועה, התנגשה עם רכבה בכלי רכב  מעורב אחר, אשר באותה עת נסע בתוך מעגל התנועה. כתוצאה מכך נחבלה הנהגת בכלי הרכב ואושפזה בבית חולים במשך 3 ימים.

3. בית משפט קמא גזר על המשיבה את העונשים הבאים: 400 שעות של"צ,  מאסר על תנאי ל-8 חודשים למשך 3 שנים שלא תבצע עבירות בהן הורשעה, פסילה מלקבל  ולהחזיק רשיון נהיגה ל-5 שנים, צו מבחן ל-12 חודשים והתחייבות כספית על סך 5,000 ש"ח לשנתיים.

4. טען ב"כ המערערת כי טעה בית משפט קמא כאשר גזר על המשיבה עונש שחרג לקולא וזאת לנוכח רצף העבירות החמורות בהן הורשעה כשתחילתן בנהיגה בשכרות וללא רשיון נהיגה וסיומן בגרימת תאונה קשה שבה נפגעו שני אנשים. ב"כ המערערת הפנה את עיקר טענותיו אל מול עונש השל"צ, אותו השית בית משפט קמא, לאחר שאימץ את המלצת שירות המבחן. טען ב"כ המערערת כי שגה בית משפט קמא מקום שלא השית על המערערת עונש מאסר, שהוא העונש הראוי בנסיבות שכאלה, עונש המקדם את האינטרס הציבורי אותו יש להעדיף בנסיבות העניין, לטענתו, על פני נסיבותיה האישיות של המשיבה.

5. מנגד טענה ב"כ המשיבה כי בית משפט קמא איזן את כל האינטרסים אשר עמדו בפניו הן את אינטרס הציבור והן את נסיבותיה האישיות של המשיבה והתחשב הן בנסיבות מתן הודאתה והן במצבה הנפשי והשית עליה ענישה מאוזנת המשקפת את העונש הראוי. טענה ב"כ המשיבה כי בית משפט פסל את המשיבה מלהחזיק ולקבל רשיון נהיגה לתקופה ארוכה ביותר וכן חייב אותה בצו מבחן לתקופה ארוכה באופן המאזן נכונה את אינטרס הציבור הקורא להשתת ענישה של מאסר בנסיבות שכאלה. כן ציינה ב"כ המשיבה כי המשיבה כבר החלה בריצוי עונש השל"צ וכי בפועל ריצתה שליש ממנו.

6. בית משפט של ערכאת הערעור ימנע מלהתערב בשיקול דעת בית משפט קמא מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר דינו וזאת גם אם בית המשפט כאן היה פוסק אחרת. רק ענישה החורגת במידה רבה עד כדי חוסר סבירות תצדיק התערבות של ערכאת הערעור. אין חולק כי העבירות אותן ביצעה המשיבה ובהן הורשעה מחייבות ענישה המגיעה לכדי עונש מאסר, בין אם ירוצה בפועל ובין אם ירוצה בעבודות שירות. התופעה של נהיגה של צעירים במצב של שכרות כאשר כתוצאה מכך גם נגרמים נזקי רכוש ונזקי גוף לאזרחים תמימים מחייבת נקיטת יד קשה בדרך של ענישה מוחשית ומרתיעה. רק ענישה כזו תשיג את האינטרס הציבורי והוא המלחמה בתאונות הדרכים.

7. במקרה דנן, אין מדובר בעבירת רשלנות קלה גרידא, של ביצוע עבירת תנועה תוך חוסר מתן תשומת לב ראוי לדרך, כי אם במעשה מודע בו בחרה המשיבה להחזיק בהגה ולנהוג בכלי רכב, מבלי שיש בידה רשיון נהיגה כשהיא מודעת לחומרת המעשה לכשעצמו. עוד הוסיפה והרהיבה עוז כאשר עשתה שימוש ברכב כשהיא במצב של שיכרות. התוצאות לא אחרו לבוא ולאחר שאיבדה שליטה ברכב פגעה בהולך רגל ובנהגת שנהגה בכלי רכב אחר, תוך גרימת נזקי רכוש ונזקי גוף לא קלים לנפגעים. רק בנס לא הסתיים האירוע בתוצאות חמורות יותר.

8. בפסק דינו של בית משפט קמא לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת להתחשבות היוצאת דופן במשיבה. אמנם המשיבה גילתה תובנה לחומרת מעשיה וגם לקחה אחריות למעשיה, אך אין זאת כי אם לאחר מעשה. יתר על כן, אין בנסיבותיה האישיות כל נימוק או הצדקה לסטיה מרמת הענישה הראויה. אמנם בית משפט קמא השית עליה עונש פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה ממושכת אך אין בכך כדי להוות גורם מאזן אל מול אי השתת ענישה מוחשית של מאסר בפועל. תפקידו של בית המשפט במלחמה בקטל בדרכים הינו בדרך של הוצאת מסר הרתעתי ברור, בפרט לצעירים, כי בעבירות אלה, כי על עבירות שכאלה יושתו עונשים מוחשיים.

9. לפיכך, סבורה אני כי היה נכון להשית על המשיבה עונש של מאסר, אשר בנסיבות הענין הייתי מאפשרת למשיבה לרצותו בעבודות שירות ושגה בית משפט קמא כאשר לא בחן אפשרות זו.

10. לאור האמור לעיל, בטרם אתערב בעונש אשר הושת על המשיבה ומאחר וסבורה אני כי יש להשית על המשיבה עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, אני פונה אל הממונה על עבודות שירות על מנת שיתן את חוות דעתו באם כשירה המשיבה לרצות את עונשה בעבודות שירות.

חוות דעת הממונה תובא בפני עד ליום 27.6.07.

הצדדים יתייצבו בפני יום 27.6.07 שעה 13:00 לצורך מתן פסק הדין.

ניתן היום כ"ה באייר, תשס"ז (13 במאי 2007) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

004095/07עפ 055 בת שבע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: