פסק-דין בתיק עפ 40621/07

1. בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט אביטל חן) קבע את ההליך לשמיעת עדויות וקבלת ראיות ליום 19.9.07 בשעה 10:00. ענינו של האישום שיוחס למערער הוא נהיגת רכב במצב של שכרות. 

לדיון הוזמנו עדי התביעה ואלה התייצבו בבית המשפט במועד.

2. המערער היה מיוצג על ידי משרד עורך דין א' אורון.

3. בשעה היעודה, לא נכחו המערער או בא-כוחו, באולם המשפטים, כעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט. משחלפה חצי שעה, ביקש התובע להתחיל בדיון ולהעיד את השוטרים שהתייצבו לדיון, ולחלופין להרשיע את המערער, בשל העדר התייצבות.

4. בית המשפט קמא העדיף לשמוע את עדויות השוטרים, לאמור, שהעדים נחקרו בחקירה ראשית בלבד. הכרעת הדין שניתנה אחרי כן התבססה, מטבע הדברים, על עדויות השוטרים, כאמור ועל המוצגים שהוגשו לבית המשפט "במעמד צד אחד".

המוצגים האמורים כללו את אלה:

מזכר שערך שוטר- מתנדב, דן גולדברג (ת/1),

טופס בדיקת מאפיינים (ת/2), דו"ח העבירה והזמנה לדין (ת/3), דו"ח פעולה (ת/4), דו"ח עיכוב (ת/5) הודעת המערער שנמסרה "תחת אזהרה" (ת/6), פלט בדיקות במכשיר "ינשוף" (ת/7) וטופס הסבר לחשוד בנהיגה במצב של שכרות (ת/8). הוגש גם מזכר שרשמה השוטרת עינב מולאי.

5. בית המשפט קמא ביסס את הרשעת המערער גם על הוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. לפי סעיף 240 האמור, בעבירת תעבורה שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, רואים נאשם שהוזמן כדין ולא התייצב כמי שמודה בעובדות שבכתב האישום.

6. אחר מתן גזר הדין, שלפיו נדון המערער לפסילה בפועל מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של שלושים חודשים, לפסילה על תנאי של שנה למשך 30 חודשים ולקנס - 3,000 ש"ח, התייצב הסנגור בשעה 11:20, דהיינו שעה ועשרים דקות אחר השעה היעודה לדיון ו-20 דקות אחר מתן גזר הדין.

7. אין זה ברור מפרוטוקול הדיון, אם הסנגור ביקש ביטול פסק הדין באותו מעמד. אולם, בתיק בית המשפט מצויה "בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר",  שנשלחה לבית המשפט ביום 19.9.07 שהוא יום מתן פסק הדין. בבקשה זו טען הסניגור, כי המערער (הנאשם) התייצב כבר בשעה 09:45, עוד לפני שהחל הדיון, והמתין לבא-כוחו מחוץ לאולם המשפטים כשהוא מנהל עמו שיחות על הגעתו לדיון . על קיום שיחות אלה, ביקש המערער להוכיח בדרך של "איכון שיחות", ממכשיר הטלפון שלו.

ב"כ המערער אף טען, כי שמו של המערער או של בא-כוח לא הוכרזו בכל שלב שלפני הדיון או במהלכו, במערכת הכריזה של בית המשפט, וממילא המערער שהיה מחוץ לאולם המשפטים לא ידע ולא היה יכול לדעת על קיום הדיון בעניינו.

8. עוד אומר הסנגור בבקשתו, כי "משהוכח לב"כ התביעה, כי המבקש [המערער] היה נוכח, הסכים ב"כ התביעה, עו"ד הלוי, לביטול גזר הדין ולאפשר לטעון לעונש... בית המשפט הנכבד סרב לביטול גזר הדין, אלא אם כן יאות המבקש להודות בביצוע העבירה" (סעיף 7 לבקשה).

9. ביום 11 באוקטובר 2007 נתן בית המשפט החלטה בבקשה, ולאחר סקירת השתלשלות העניינים בדיון, ובין השאר "סירוב הנאשם לשתף פעולה עם השוטרים, הן בבדיקת הנשיפה, הן בסירובו לבדיקת דם, והן בעצם סירובו לחתום על כל מסמך שבו נדרשת חתימתו...

בנסיבות האמורות, ולאחר שלקחתי בחשבון את אופן ניהול התיק, את סיכויי הצלחתו של הנאשם אם יבוטל פסק הדין... לא ראיתי להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין".

10. וגם זאת, מן ההחלטה עולה, כי אין זה המקרה הראשון, שבו עורכי הדין במשרד ב"כ הנאשם" מאחרים לדיונים, ובית המשט נאלץ שלא להיעתר לבקשות המגיעות מן המשרד האמור. במקרים אחרים אף הוטלו הוצאות וניתנו פסקי דין בהעדר הופעה "והלקח אינו נלמד". בהחלטה לא היתה התייחסות לטענה בענין הימצאותו של המערער בין כתלי בית המשפט, אף שמחוץ לאולם.

11. מכאן הערעור שלפנינו. בא-כוח המערער חזר ותיאר את השתלשלות העניינים ואת הנימוקים שהעלה בבקשה לביטול פסק הדין.

12. מהשתלשלות העניינים עולה, בבירור, כי עורכי דין ממשרדו של בא-כוח המערער אינם מגיעים בזמן לדיונים שנקבעו, מוגשות בקשות לדחיית דיונים, ובמקרים "כנראה לא מועטים", כעולה מהחלטתו של בית המשפט קמא, מוגשות בקשות לביטול פסקי דין, ואף מוטלות הוצאות בגין אי-התייצבות.

13. ברור שיש להבחין בין התנהגות באי-כוחו של נאשם לבית התנהגות הנאשם עצמו. נאשם המבקש  להיות מיוצג על ידי עורך דין תולה את כל יהבו בעורך הדין, במיוחד בעבירה חמורה, כמו זו של נהיגה בשכרות, שהתוצאה העונשים אחר ההרשעה בה, היא חמורה וגורלית לנאשם. משום כך, ניתן להבין את רצונו של המערער בענייננו, שהמתין מחוץ לאולם לבואו של עורך דינו, שבושש לבוא, והגיע רק לאחר יותר משעה ו-20 דקות, אחר שהכל תם ונשלם מבחינת הרשעתו של המערער וגזירת דינו.