פסק-דין בתיק עפ 40310/07

1.         המערער היה קצין הבטיחות בתעבורה במפעל שבו הוא הועסק.

לפי כתב האישום, ביום 9.2.2004 נהג שם טוב ראובן באוטובוס זעיר      (להלן - נוהג האוטובוס), כשלא היה לאוטובוס אישור בתוקף לבדיקת חורף.

המערער אישר, כאמור בכתב האישום, את נסיעת האוטובוס, ולא פיקח כדין על מילוי הוראות תקנות התעבורה, ולא מנע את נסיעת האוטובוס כל עוד אין עליו אישור בדיקת - חורף.

לפיכך, יוחסה למערער עבירה בניגוד לתקנה 585 (ב) לתקנת התעבורה, התשכ"א - 1961, ואי הודעה על ליקויים ברכב, בניגוד לתקנה 587 לתקנות התעבורה.

2.                  נוהג האוטובוס הועמד לדין, והמערער הופיע כעד מטעמו. נוהג האוטובוס הורשע, ואחרי הרשעתו הוחל בחקירה שבעקבותיה הוגש כתב אישום נגד המערער.

ההליך בבית משפט השלום לתעבורה

3.         עובדות שלא היו עליהן מחלוקת הן, כי נוהג האוטובוס נהג בו, כשהרכב לא נבדק בדיקת חורף, וכי בהודעתו במשטרה, אישר המערער שלא הודיע בכתב לבעל המפעל על כך שהרכב לא נבדק בדיקת חורף. בדיון בבית המשפט קמא, טען המערער שלא אישר את השימוש ברכב, וכי שלח הודעה לבעל הרכב על כך שהרכב לא נבדק בדיקת חורף.

            המחלוקת העיקרית בבית המשט קמא סבה על פרשנות סמכות הפיקוח  של קצין הבטיחות על כלי רכב של המפעל, כמפורט בתקנות התעבורה.

4.         משתמו ראיות התביעה, טען המערער שאין להשיב לאשמה, אך לאחר שבית המשפט הסביר לו את מהות העניין, בחר להעיד ולסכם את טענותיו (ראו החלטה מיום 13.3.2007).

             המערער טען טענות מקדמיות ועיקרן אלה: אין למשטרה סמכות להאשימו בעבירה של תפקוד לקוי כקצין בטיחות, וכי סמכות זו נתונה לרשות המוסמכת במשרד התחבורה; עבירה כאמור, מטופלת במסגרת הליך משמעתי; הוראת הדין בעניין פיקוח של קציני בטיחות על ליקויים בכתב, היא תקנה שאין הציבור יכול לעמוד בה, שהרי מי שאחראי על ליקויים ברכב הוא בעל - המפעל; נוצרה אפליה של המערער לבין קציני בטיחות שנדונים בועדת המשמעת שליד הרשות המוסמכת במשרד התחבורה שהרשעותיהם אינן נרשמות במרשם הפלילי; בעלי המפעל אחראים אחריות  שילוחית בגין עבירה של נהיגת רכב לקוי; המערער עובד במפעל במשרה חלקית, ואין לו שליטה מלאה על מצב הרכב של המפעל; המאשימה לא העמידה לדין את בעלי המפעל; העובדות המפורטות בכתב האישום, אינן מהוות עבירה.

5.         לאחר עיון ודיון דחה בית המשפט קמא את כל הטענות האמורות אחת לאחת, תוך מתן נימוקים להחלטתו (החלטה מיום 4.9.2006).

6.         העידו רס"מ יששכר בן צבי, בוחן משטרה והנאשם, ולאחר סיכומי הטענות, נתן בית המשפט קמא הכרעת דין מפורטת, שבסופה הרשיע את המערער באי - פיקוח על הרכב שבו נהג נוהג האוטובוס ולא הוציא עליו הודעה לבעל המפעל על הליקוי שבו, כפי שנהג לגבי כלי רכב אחרים של המפעל שלא ביצעו בדיקת-חורף. המערער, כך קבע בית המשט קמא (כבוד השופט י' ריבלין), הסתפק בהודעה לנוהג האוטובוס - לבצע בדיקת חורף, ולא מנע את נסיעת הרכב. בית המשט קמא העיר, שהיה ראוי "לזמן את בעל הרכב לאי ביצוע בדיקת הרכב שהיא באחריותו".

הערעור

7.         בערעור זה, חזר המערער על כל טענותיו וסיכומיו בכתב, בבית המשפט קמא, אם טענות עובדתיות ואם שאלות של חוק ושל פרשנות. בקצירת האמור, ניתן לאמר, כי נטענה בערעור זה, כמעט כל טענה אפשרית.

אדון בעיקרי הטענות הצריכות לענייננו.

פסילת שופט ופסילת בית משפט

8.         המערער טען, כי משהוגש האישום בעקבות "הוראה" של סגנית הנשיא של בית המשפט להאשימה לאחר הרשעת נוהג האוטובוס בעבירה, יש חשש להשפעה על שיקול הדעת של השופט ושל בית המשפט. טענה זו נדחתה, גם מן הטעם של חוסר סמכות.

            אין יסוד לטענה זו. העברת תיק לבית משפט אחר נעשית על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, ואין היא נעשית מחמת חשש בלבו של הנאשם. גם פסילת שופט נעשית על בסיס עילות ברורות ובהליך מיוחד. המערער, לא נקט הליכים אלה . למעלה מן הצורך אעיר,  כי לחשש של השפעה של החלטתה של סגנית הנשיא, כבוד השופטת זוכוביצקי,שטען המערער, לא היה כל בסיס. החלטת בית המשפט בעניין זה היתה מבוססת ונכונה.

הוספת אישום והוראת חיקוק לאישום

9.         הוספת אישום והוראת חיקוק נוספת, נעשתה בדרך המקובלת של תיקון כתב האישום. בכל עת רשאי תובע לבקש תיקון כתב אישום. בעניין דנן, הוספת עבירה נוספת לכתב האישום נעשתה בשלב המוקדם של הדיון, ולא היתה כל סיבה מלפני בית המשפט שלא להיעתר לבקשת התביעה לתיקון כתב האישום. התיקון נעשה, אפוא, בדין.