פסק-דין בתיק עפ 40307/07

1.       המשיב הורשע בבית המשפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) בעבירה של נהיגה בהשפעת משקאות משכרים, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. ריכוז האלכוהול בדגימת אוויר נשוף שנמדד היה 440 מיקרוגרם בלוט של אוויר נשוף, בעוד שהמיצוי המרבית על פי הדין הוא 240 מיקרוגרם בליטר של אוויר נשוף.

2.       המשיב הורשע על פי הודאתו, ונדון לפסילה מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, בניכוי 30  ימי פסילה מינהלית, לחודשיים פסילה על תנאי ולביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

3.       המערערת טוענת, כי בית המשפט קמא הפליג בקולת העונש שגזר, נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה, והעדיף, כנראה, את הנסיבות האישיות של המשיב, הגם שבגזר הדין לא צוינו נימוקים - לכאן או לכאן.

ועוד זאת, בית המשפט קמא גזר עונש של פסילת רישיון נהיגה לתקופה פחותה מתקופת המינימום הקבועה בפקודת התעבורה לעבירה זו - 6 חודשים במקום שנתיים, ולא נתן נימוק לכך, כמצוות הדין.

4.       בא-כוח המערער טען, כי בית המשפט קמא שקל היטב את הנסיבות ואיזן באופן נכון את רכיבי העונש. עוד טוען בא כוח המערער, כי הודאת המערער באה בעקבות הצעתו של בית המשפט קמא להודות ולקבל עונשים מסוימים, תוך שבית המשפט פירט את סוג העונשים שהוא יפסוק במקרה של הודאה.

יצוין, כי בית המשפט ציין בכתב ידו בפינה השמאלית העליונה של טופס הפרוטוקול את רכיבי עונשים: "300 שעות של"צ, ששה חודשי פסילה, בניכוי, וחודשיים על תנאי". ואמנם, בסופו של יום נגזרו על המערער עונשים אלה בשינוי אחד בלבד:  250 שעות שירות לתועלת הציבור במקום 300 "שהוצעו", וזאת לאחר שהוגש לבית המשפט תסקיר שירות המבחן.

5.       לפני שאדון ב"הצעת" בית המשפט להודות בעבירה ולקבל עונש מסוים, אתייחס לחומרת העבירה של נהיגה בשכרות, ולעונש ההולם עבירה זו.

6.       בתי המשפט השונים התייחסו לתופעה החמורה של נהיגה בשכרות, שהלכה והתרחבה. במספר פסקי דין, נקבע, כי נהיגה בהשפעת משקאות משכרים, מעידה על עצמה כהתנהגות רשלנית ובלתי זהירה, וכי על בתי המשפט להירתם למלחמה בתופעה זו, הנפוצה ביום בקרבנו (ראו רע"פ 25/04 אליעזר סוויסה נ' מדינת ישראל , תק-על 2004; רע"פ 8387/06 איילא נ' מדינת ישראל ; ורע"פ 6439/06 קרוטי נ' מדינת ישראל   (לא פורסם); וראו גם פסקי דין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים ולאחרונה על ידי בע"פ (י-ם) 40243/07 מדינת ישראל נ' סמורנוב פיוטר ; וע"פ 40230/07, 40202 מדינת ישראל נ' יהודה שלמה).

          המחוקק תיקן את הוראות הדין בענין פסילת רישיון נהיגה וקבע עונש מינימום של פסילה מהחזיק רישיון נהיגה לתקופת מינימום של שנתיים, בעבירה של נהיגה בשכרות.

          עונש המינימום שהמחוקק ראה לקבוע, כפי שאמרתי בע"פ 40243/07 הנ"ל: "הוא ביטוי לצורך בהרתעת נוהגי רכב שבנהיגתם הם מסכנים חיי אדם בכלל ואת ציבור עוברי הדרך, בפרט, ועל בתי המשפט לתרום את תרומתם למיגור התופעה של נהיגה בשכרות שפשתה כנגע. התרומה של בתי המשפט עשויה להתבטא, בין השאר, ולמצער, בהטלת עונשי המינימום הקבועים בחוקים (וראו גם רע"פ 25/04 הנ"ל ופסק הדין המאוזכרים בסעיף 4 לפסק הדין; וכן רע"פ 1422/06 צפניה ארנייב נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

7.       עוד נאמר כי עונש המינימום אינו צריך להתפרש כעונש מרבי, כי אם נקודת מוצא לעונש, אשר בנסיבות הולמות יינתן כעונש שלא יפחת מן המינימום, וכדי להפחיתו על השופט לפרט את הנסיבות המיוחדות והנימוקים לכך. העדר פירוט של נסיבות ונימוקים מיוחדים להשתת עונש שהוא פחות מן המינימום שנקבע בחוק, מציב מצב של קביעת עונש שאינו עולה בקנה אחד עם החוק. העדר פירוט  ונימוק, עשויים להזמין התערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא.

8.       בענין דנן, כפי שנעשה במקרים אחרים שבאים לפנינו, מבקש בית המשפט לאזן את רכיבי העונש, בדרך של הפחתת תקופת המינימום של פסילת רישיון נהיגה, כנגד ביצוע שירות  לתועלת הציבור. אם כך הדבר, הרי שיש לומר זאת במפורש תוך מתן נימוקים. לא כך נעשה במקרה זה.

9.       הנה כי כן, בדרך כלל, וכך היה צריך להיות במקרה זה, שיושת עונש מינימום של פסילה מהחזיק רישיון נהיגה, אף אם בית המשפט ראה להוסיף צו לביצוע שירות לתועלת הציבור, בנוסף לכל עונש אחר. שירות לתועלת הציבור, אינו צריך לבוא במקום עונש הפסילה לתקופת המינימום הקבועה בחוק, אלא בנוסף עליה.

10.      טענה מרכזית בערעור זה, שבאה  מפי בא-כוח המשיב היא, שהשופט הוא שהציע רכיבי עונש, על מנת שהנאשם יודה בעבירה ויורשע, ומשום כך באה הודייתו של המערער בבית המשפט קמא. פרוטוקול הדיון אינו משקף "הצעה" של בית המשפט לעניין העונש שייגזר. השופט ציין בכתב ידו, כך ניתן ללמוד, בפינה העליונה של טופס  הפרוטוקול, רכיבי עונש שונים, אף שלא ציין כי זו הצעת בית המשפט. בסופו של דבר, ולאחר קבלת חוות דעת  משירות המבחן לעניין ביצוע שירות לתועלת הציבור, לא קבע בגזר הדין היקף שעות זהה לזה שצוין בפינת טופס הפרוטוקול.

11.      אולם, אף אם אניח שזו הייתה הצעתו של בית המשפט, מה דינה של "הצעה" כאמור? האם עסקינן בהסדר טיעון שבית המשפט יזם או היה שותף לו?

          בא-כוח המשיב, שייצגו גם בהליך בבית המשפט קמא, אומר כי גם אם אין זה הסדר טיעון, הרי שאלמלא "הצעת" בית המשפט, אפשר שהמשיב לא היה מודה בעובדות.

12.      אציין, כי בטופס הפרוטוקול מיום 23.10.2006 שבו צוין פירוט של העונשים על ידי השופט, צוינה הודאת הנאשם בעובדות. לאחר שנתקבל תסקיר שירות המבחן לעניין ביצוע שירות לתועלת הציבור, שוב נרשמה ביום 23.3.2007 הודיית הנאשם.

          אולם ביום 23.10.2006, טענו הצדדים לעונש, ובאת-כוח המדינה טענה שיש להשית על המשיב פסילת מינימום הקבועה בדין. ... שלא היה הסדר טיעון, ולא הייתה הסכמה מצד התובעת להשית עונש פסילה של 6 חודש, אשר לטענת המשיב "הוצע" לו על ידי בית המשפט.

13.               עניין דומה במקצת נדון בע"פ (חיפה) 669/06 אחמד ואסם נ' מדינת ישראל, בפני עמיתי השופט מנחם פינקלשטיין. השופט פינקלשטיין התייחס לעניין הצעת בית המשפט עונש,וקבע כי אין לנו עניין "בהסדר טיעון", והרי השופט אינו יכול להיות צד להסדר כזה, ואין הוא צריך להציע הסדרים. בית המשפט המחוזי בחיפה, ראה להחזיר את העניין על מנת ששופט אחר ידון בו מן השלב של העונש, ולאחר ההודאה. בעניין ההוא היה זה בית המשפט עצמו שלא גזר את הדין, לפי הצעתו הוא, ואילו בענייננו גזר הדין תאם ברובו להצעה זו.