פסק-דין בתיק עפ 3300/08

השופט עודד גרשון:

1.         מר דוד יאשייב (המערער בעפ"א 19/8) (להלן, לשם הנוחות, יקרא מר יאשייב "הנאשם" והמערערת בע.פ. 3300/08 תקרא "המאשימה"),  הועמד לדין בבית משפט השלום בחדרה ובכתב האישום המתוקן הואשם בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382 + 379(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק"), ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

            הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו.

            בסופו של יום גזר עליו בית המשפט קמא (כב' השופט אהוד קפלן) את העונשים שלהלן:

            א.         מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים מיום מעצרו (20.11.07).

ב.         מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור משך 3 שנים מיום שיחרורו כל עבירה של אלימות פיזית נגד אדם או רכוש שעונשה שנתיים מאסר ומעלה וכן עבירת איומים ויורשע בה "בין בתקופת התנאי ובין לאחריה".

על גזר הדין האמור הוגשו שני הערעורים שלפנינו:           המאשימה, מערערת על קולת העונש ומבקשת להשית על הנאשם "עונש מאסר ארוך ומשמעותי" (ע.פ. 3300/08); והנאשם מערער על חומרת העונש ומבקש להקל בעונשו "ולהסתפק בתקופת המאסר שריצה עד כה"  (עפ"א 19/08).

שני הערעורים נדונו בצוותא חדא ופסק דין זה מתייחס לשניהם גם יחד.

2.         עובדות כתב האישום המתוקן :

בכתב האישום המתוקן נטען כי במועד הרלבנטי לכתב האישום היו הנאשם וגב' ליאורה יאשייב (להלן - "המתלוננת")  נשואים זה לזו והשניים התגוררו בביתם בשכונת שזר באור עקיבא.

ביום 18.11.07, בשעה 19:00 או בסמוך לכך, בבית, על רקע התמכרותו של הנאשם לטיפה המרה, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה בכך שאחז בצווארה וסטר על פניה. בנסיבות אלה הוא איים בפגיעה שלא כדין בחיי המתלוננת בכך שאמר לה: "את לא תחיי... אני אהרוג אותך, אני אחתוך אותך"  וזאת בכוונה להפחידה.

עוד נאמר בכתב האישום המתוקן כי בעוד המתלוננת אוחזת בטלפון על מנת להזעיק את המשטרה, ניסה הנאשם להכשיל ו/או למנוע ו/או להביא לידי עיוות דין את מעשיה באופן שאמר לה: "מה את מזמינה משטרה - אני חותך את עצמי"  ואז נעץ סכין מטבח בבטנו לעיני בנם בן ה- 4 של בני הזוג.

(בהסכמת שני הצדדים נמחקה העבירה של שיבוש הליכי המשפט, אם כי העובדות הנוגעות לעבירה זו נשארו בכתב האישום ולא נמחקו).

3.         טענות המאשימה :

א          המאשימה טענה כי בעת ביצוע העבירות היה הנאשם בגילופין, והוא החזיק בסכין שאותו נעץ בבטנו והכל כשבנו בן ה- 4 נוכח באותו מעמד. 

ב.         המאשימה טענה כי הנסיבות האמורות מצביעות על הסיכון הרב שבו היתה נתונה המתלוננת וכי רק בנס לא נעשה שימוש בסכין כלפיה.

ג.          המאשימה עמדה על כך שמדובר בהרשעתו השלישית של הנאשם בעבירות אלימות כלפי אשתו. בהרשעתו הראשונה נדון הנאשם ביום 10.9.01, בבית משפט השלום בקריות, ל- 3 חודשי מאסר על תנאי ובהרשעתו השניה נדון הנאשם ביום 26.10.03 ע"י בית משפט השלום בחדרה ל-3 חודשי מאסר ו-4 חודשי מאסר על תנאי. (המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בגין התיק הראשון הופעל בחופף לעונש שהוטל בגין התיק השני).

ד.         המאשימה טענה כי מן האמור בתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם מכור לאלכוהול ולא עבר כל טיפול ואף איננו מבטא נזקקות לטיפול. על רקע השימוש באלכוהול עולה ההסלמה של האלימות כלפי אשתו. כן עולה מהתסקיר כי קיים סיכוי לפגיעה ממשית באשתו גם ללא קשר לשימוש באלכוהול. כראיה לכך מצביעה המאשימה על המסרים שממשיך הנאשם להעביר למתלוננת מבית המעצר כאשר המעצר וההליך הפלילי אינם מציבים לנאשם גבולות.

המאשימה טענה כי עונש מאסר בן שנה בלבד אין בו כדי לבטא את חומרת המעשים, אין בו כדי להרתיע ואין בו זמן מספיק לנסות ולסייע לנאשם להיגמל משימוש באלכוהול ולשנות את דפוסי התנהגותו האלימה.

לטענת המאשימה "שיחרורו ממאסר בתום שנה במצב המתואר בתסקיר, יש בו כדי להעמיד את אשתו בסיכון אמיתי ודי וודאי".