פסק-דין בתיק עפ 3226/08

א.כללי

לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן, "בימ"ש קמא"). פסק הדין  ניתן  ביום  20/2/08 על ידי כב' השופטת ר. חוזה- סג"נ, בתיק ת"ד 30205/06.

במסגרת טיול משפחתי אדם נוהג בג'יפ ועולה על הר, בשלב מסוים מנוע הג'יפ נכבה, הבלמים מנוטרלים ומפסיקים לעבוד ולהגיב. הג'יפ מתחיל להידרדר לאחור ומתהפך מספר פעמים, כתוצאה מכך נגרמות חבלות קשות לנוסעיו.

האם ההתנהגות הנ"ל מהווה נהיגה רשלנית, זו השאלה שעומדת בבסיס ערעור זה?

ב.העובדות שצריכות לעניין

בימ"ש קמא קבע את הממצאים העובדתיים הבאים כאשר רובן המוחלט של העובדות אינו נתון במחלוקת בין הצדדים ואלה הן:

ביום 21/5/05 עלה המערער עם הג'יפ שלו להר ליד קרית טבעון, במהלך העלייה להר כבה רכבו והחל להתדרדר, התהפך מספר פעמים עד שנעצר על צידו בתחתית ההר. כתוצאה מהתאונה נפצעה אשתו של המערער בצורה קשה, המערער עצמו ובתם בת ה- 8.

הנאשם כפר באישום וטען שהתדרדרות הרכב נגרמה בגלל שהמנוע נדם באופן פתאומי, עקב זאת איבד שליטה על מערכות הרכב ובעיקר מערכת הבלימה. גרסתו זו נמסרה הן במשטרה והן בבימ"ש קמא.

על אף שבימ"ש קמא קיבל גרסה זו של המערער, הוא הוסיף וקבע שעצם העובדה שהמנוע דומם לבדו, מהווה רשלנות מצד המערער, שכן: "אין זו דרכם של רכבים לידום תוך גדי נסיעה ולהתהפך..." וכי על המערער הנטל להביא ראיות לכך שהמנוע נכבה שלא עקב רשלנותו, ומכיוון שהוא לא הרים נטל זה הרי שיש להרשיעו בנהיגה רשלנית.

בימ"ש קמא הוסיף וקבע שתופעת ההצלבה והשלכותיה היו ידועות למערער וכי הוא ידע שברכבו לא מותקנים בלמים מיוחדים שמותאמים לתנאים בהם נהג.

בימ"ש קמא דחה את טענת המערער לפיה תקלה במנוע הביאה לכיבוי המנוע הן לאור השלב בו הועלתה - אחרי סיום פרשת התביעה, והן לאור העובדה שטענה זו לא הוכחה מבחינה עובדתית. עוד קבע בימ"ש קמא שלא מדובר בתאונה בלתי נמנעת ולכן, הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה ברשלנות וגרם חבלה של ממש, עבירה על סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961.

בימ"ש קמא גזר על המערער את העונשים הבאים: קנס על סך 5,000 ש"ח שישולם בתשלומים, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים, פסילה על תנאי של 4 חודשים ולמשך שלוש שנים, כמפורט בגזר הדין.

ג. טענות הצדדים

1. טענות המערער

ב"כ המערער העלה את הטענות הבאות שעל בסיסן ביקש לקבל את הערעור ולזכות את המערער: ראשית, בימ"ש קמא לא קבע שנהיגתו של המערער בזמן התאונה היתה רשלנית וכי קיים קשר בין תופעת ההצלבה לבין פעולת המנוע. שנית, המערער לא ידע על תקלה ברכבו וציין שהמנוע והבלמים היו תקינים לפני התאונה. שלישית, מדובר בתאונה בלתי נמנעת, שכן מה שגרם לכיבוי המנוע הנה תקלה בלתי צפויה. רביעית, המערער לא יכול להוכיח מה גרם לכיבוי המנוע היות והרכב לא היה תחת שליטתו כי הוא הושבת ונמכר לפירוק על ידי מבטחת הרכב. חמישית, הבוחן נמנע מבדיקת הרכב ובירור הסיבה שהביאה להפסקת פעולת המנוע על אף שיכל לעשות זאת. כמו כן, המערער לא נשאל בחקירתו במשטרה מה גרם לכיבוי המנוע, מכאן שלא יכל להכין את הגנתו במישור זה.

לחילופין ביקש המערער להקל בעונש שהוטל עליו.

2.טענות המשיבה

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטענתה פסק דינו של בימ"ש קמא מנומק ונסמך על קביעות עובדתיות שלא מצדיקות התערבות ערכאת הערעור.

ב"כ המשיבה טען שהמערער לא מסר במשטרה שהסיבה לכיבוי המנוע הנה תקלה והטענה הועלתה לראשונה בביהמ"ש. כיבוי המנוע ותקלה במנוע הנן שתי סוגיות נפרדות.

בעניין יכולת בדיקת סיבת הפסקת פעולת המנוע, טען ב"כ המשיבה כי למערער עמד זמן רב לבדיקת סיבה זו, שכן הרכב שוחרר מהמשטרה ביום 13/7/05 בעוד התאונה אירעה ביום 21/5/05.

ב"כ המשיבה ביקש שלא לתת משקל לחוות הדעת שהוגשה מטעם המערער שכן המסקנה של המומחה אינה במחלוקת וברי שכאשר מנוע הרכב נכבה יכולת הבלימה פוחתת.

ב"כ המשיבה ציין שניסיונות המערער להיחלץ מהמצב של ההצלבה, הביאו לכיבוי המנוע, וכי לא מדובר בהתרחשות פתאומית.

למערער לא היתה מערכת נעילה דיפרנציאלית בניגוד לרכבים האחרים שנסעו לפניו. מערכת כזו יכלה לעזור לו להיחלץ מהמצב של ההצלבה, לכך יש להוסיף את תנאי השטח הקשים.