פסק-דין בתיק עפ 3172/08

1.         בפנינו שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על הכרעת הדין וגזר הדין של בימ"ש השלום קריות (כבוד השופט מ. ארגמן) מיום 18.2.08 בת.פ. 463/06.

2.         נגד שני המערערים - ברוך דוידוב (המערער בע"פ 3170/08 - להלן "דוידוב"), מרדכי אברהמי (המערער בע"פ 3172/08 - להלן "אברהמי), ביחד עם עוד שניים אחרים - שי שמאילוב (להלן "שמאילוב") ומאור לב (להלן "לב"), הוגש בבימ"ש השלום קריות (ת.פ. 463/06) כתב אישום, אשר ייחס לכל הנאשמים שם ביצוע עבירות של התפרצות למגורים בכדי לבצע עבירה (עבירה לפי סעיף 406(ב) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן "החוק), גניבה (עבירה לפי סעיף 384+29 לחוק), היזק לרכוש במזיד (עבירה לפי סעיף 452+29 לחוק), החזקת מכשירי פריצה (עבירה לפי סעיף 409+29 לחוק) והחזקת נכס חשוד כגנוב (עבירה לפי סעיף 413+29 לחוק). על פי עובדות כתב האישום התפרצו הנאשמים בתאריך 23.4.06 סמוך לשעה 1000 לדירה ברחוב מנחם בגין 25, קרית מוצקין, וגנבו ממנה כספים ותכשיטים. הנאשמים נמלטו מהמקום באמצעות רכב ניסאן טראנו בצבע כחול (להלן "הרכב"), עד שנעצרו על ידי שוטרים ברחוב שלום עליכם בקרית ביאליק. כאשר לב הבחין בשוטרים, הוא השליך מידו דרך חלון הרכב שק בד קטן שבתוכו היה חלק ניכר מהרכוש שנגנב מהדירה ואשר זוהה על ידי בעליה. בחיפוש ברכב נמצא לום עטוף בבד ובגרביים, אשר הינו כלי פריצה. בתא הכפפות של הרכב נמצא שעון קרטייה, ובין הכסאות נמצאה שרשרת זהב.

3.         כל ארבעת הנאשמים שם כפרו בעובדות כתב האישום. בתום שמיעת פרשת התביעה טען סניגורו של אברהמי כי אין להשיב לאשמה. לטענתו, בבקשה למעצרו של אברהמי עד תום ההליכים נגדו, קבעה כבוד השופטת ר. לאופר-חסון, כי לא מתקיימות ראיות לכאורה נגד אברהמי ומאחר וגם לאחר שמיעת ראיות המאשימה לא השתנו הראיות - אין מקום להשיב לאשמה ויש לזכות את אברהמי מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בהחלטה מיום 17.10.07 קבע בימ"ש קמא כי "הגעתי למסקנה שלפיה עמדה התביעה בנטל ההוכחה לכאורה גם ביחס לנאשם 3 ולכן על הנאשם להשיב לאשמה. פירוט של הראיות יבוא בהכרעת הדין בסוף פרשת ההגנה".

4.         בהכרעת דין מיום 27.12.07 הרשיע בימ"ש קמא את כל ארבעת הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. לאחר שבימ"ש קמא סקר את עדויות בעלי הדירה והשוטרים שבדקו את הדירה לאחר הפריצה, את  המוצגים שנתפסו , כאמור, וכלי הפריצה שנתפס , הוא קובע כי :

"ממשקלן המצטבר של הראיות שהובאו לעיל, הגעתי למסקנה חד משמעית, ללא כל צל צלו של ספק כי אכן ביום 23.4.06 בין השעות 1000-1049 בוצעה התפרצות לביתם של הגב' לאה ומר רוני דזנאשוילי הנמצא ברחוב מנחם בגין 25 בנוה גנים שבקרית מוצקין. בהתפרצות זו נגנבו מן הדירה תכשיטים וכספים, שבחלקם נתפסו, ת18 ו- ת19 והוחזרו לבעלים".

בהמשך הכרעת הדין סוקר בימ"ש קמא את עדויות השוטרים שנטלו חלק במעקב אחר הנאשמים, החל מהשלב שהרכב חנה ליד הבנין בו נמצאת הדירה שנפרצה ועד שלב מעצרם של כל ארבעת הנאשמים:

רפי מנשה העיד כי היה חלק ממערך תצפיתנים שעקבו אחרי הרכב עד למעצרם בצור שלום. העד זיהה את לב יושב ליד הגה הרכב.

צוות הבילוש בפיקודו של רס"מ דן אברמוביץ נסע אחרי הרכב, כאשר כבר עזב את הזירה, עד צור שלום. איש הבילוש אלפסי נחקר ארוכות על ידי סניגורו של דוידוב לגבי האפשרות שבמהלך המרדף נותק קשר העין עם הרכב - אך העד תאר את מסלול הנסיעה וטען כי במשך כל הזמן היה בקשר עין רצוף עם הרכב.

גם רס"מ דן אברמוביץ, שפקד על צוות הבילוש, העיד כי מהנקודה בה הצטרפו למעקב אחר הרכב (צומת קליל) ועד שלב המעצר - לאורך כל הדרך נשמר קשר עין עם הרכב וכי כאשר הרכב נעצר הבחין בלב היושב בכסא הנהג, דוידוב יושב לצידו, מאחור, מצד ימין יושב שמאילוב ולידו אברהמי. בשלב זה הוא גם הבחין בלב זורק שקית בד דרך החלון של הרכב.

רס"מ שמעון דהן גם הוא עמד על כך שנשמר כל העת קשר עין עם הרכב. גם הוא ראה את לב משליך את השקית והוא שזה שתפס את השקית ואת הלום ברכב. בחקירתו הנגדית הוא שלל אפשרות שדוידוב עלה לרכב רק כאשר הרכב עצר בחניה ברחוב שלום עליכם, במקום בו נעצרו הנאשמים. הוא גם העיד כי בשלב המעצר לב אמר לו שהוא מצטער וכי זו הפעם הראשונה בה הוא נעצר בגין עבירת התפרצות.

רס"ב שמואל סלומון, סייר שהבחין לראשונה ברכב חונה ליד הבנין בו נמצאת הדירה שנפרצה, הבחין ברכב ממנו ירדו 3 בחורים, הוא זיהה ביניהם את אבהרמי. הוא הזעיק למקום את רפי מנשה. הוא לא זיהה את דוידוב . הוא לא ידע להשיב מי נכנס לתוך הרכב לפני שהחל לנסוע מהחניה בה עמד, אך נטל חלק במעקב אחרי הרכב מהבנין.

איש הסמויה שכינויו ש- 146 רשם בדו"ח כי ראה את הרכב חונה ליד הבנין ובתוכו לב . דוידוב נראה יוצא מהבנין כשהוא מחזיק חפץ עטוף בבד ובעקבותיו הלך שמאילוב . הם עלו לרכב ונסעו מהמקום. הוא נטל חלק גם במעקב אחרי הרכב עד מעצר הנאשמים והשיב בחקירתו כי היה לו קשר עין רצוף עם הרכב מרגע שהחל בתנועה ליד הבנין ועד שלב המעצר. בדו"ח שהגיש העד נרשמו שמות הנאשמים אך בחקירתו אישר העד כי הוא לא מכיר את הנאשמים כי זיהוי הנאשמים על פי שמותיהם בדו"ח שערך, נעשה לאחר המעצר, בהתאם לדיווחים שקיבל.

שמאילוב מסר בהודעתו במשטרה כי אברהמי ודוידוב עלו לרכב בקרית ביאליק בשעה 1045. בחקירתו בביהמ"ש הוא העיד כי הוא יצא ברכב עם לב. הם אספו את אברהמי מהבית ומשם הם נסעו לקחת את דוידוב מביתו.

דוידוב שמר במשטרה על זכות השתיקה ובביהמ"ש הסביר כי פחד להפליל מישהו. הוא העיד גם כי עלה לרכב בקרית ביאליק ועוד לפני שהתיישב שם את שעון הקרטייה שלו בתא הכפפות.

אברהמי ולב שמרו על זכות השתיקה.

לאור ראיות אלה מגיע בימ"ש קמא למסקנה כי:

"כל אחת מן הראיות הנ"ל מצביעה על כך שרכב הניסן טראנו בו נעצרו הנאשמים לאחר המעקב על ידי צוות הבילוש בפיקודו של רס"מ דן אברמוביץ, ברחוב שלום עליכם פינת שד' חן בצור שלום, הוא הרכב אשר שימש את הפורצים, לא כל שכן אם לוקחים בחשבון את משקלם המצטבר של כל הראיות כפי שהובאו לעיל.

עדי התביעה העידו באופן המעורר אמון והתאימות הנובעת מגרסאות עדי התביעה בכל שלב משלבי המעקב והטיפול באירוע מתחילתו ועד לסיומו במעצר הנאשמים לא מותירה כל ספק קל שבקלים שהתביעה עמדה בנטל השכנוע ביחס להשתתפותם של כל ארבעת הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

לא מצאתי בגרסאות הנאשמים, כפי שהובאו לעיל, דבר שיש בו כדי לכרסם במשהו ממהימנות ראיות התביעה. כן מצאתי בהן ראיות מופרכות מעיקרן. זאת ועוד, שתיקת הנאשמים 3 ו- 4 בבית המשפט מחזקת ומאמתת את גרסת התביעה.