פסק-דין בתיק עפ 3165/08

1.         נגד המערער הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום, ובו יוחסו למערער שתי עבירות, והן הפרת צו הגנה שניתן נגדו לפי החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א - 1991, (להלן:"החוק למניעת אלימות"), עבירה לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ועבירה של היזק במזיד לרכוש, עבירה לפי סעיף 452 לחוק הנ"ל.

על פי כתב האישום, בתאריך 8.10.2007, ניתן נגד העורר צו הגנה, ולפיו נאסר על העורר להגיע לבית גרושתו. בתאריך 1.11.2007, הוארך צו ההגנה לתקופה נוספת בת 3 חודשים.

ואולם, כנטען בכתב האישום, המערער הפר את צו ההגנה, בכך שביום 22.12.2007, הגיע לדירת גרושתו, שבר את חלון המטבח והתיישב ליד פתח הדלת האחורית בביתה.

2.         המערער הודה בעובדות כתב האישום אולם טען כי צו ההגנה שבגין הפרתו הואשם, היה בלתי חוקי ומשכך לא ניתן לייחס לו עבירה של הפרת הצו.

המשיבה הגישה את ראיותיה  ובכללן המוצגים ת/1 (צו הגנה מיום 8/10/07) ות/2 (צו הגנה מיום 1.11.07). המערער בחר שלא להעיד והגיש את פרוטוקול הדיון המעצר בו טען לאי חוקיותו של הצו, (נ/1).

בית המשפט קמא לא קיבל את טענת המערער בדבר בטלות של צו ההגנה והרשיע את המערער בהפרת הצו וכן בעבירה של היזק לרכוש.

בגין כל אלה גזר ביהמ"ש על המערער 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל והפעיל מאסר מותנה, למשך 6 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגדו, מתוכם 3 חודשים במצטבר והיתרה באופן חופף.

3.         המערער טוען כי דין ההרשעה להתבטל מחמת הפגמים המהותיים שנפלו בצו ההגנה, שבעטיים הצו בטל מעיקרו (VOID) ומשכך לא היה במעשיו משום הפרשת צו.

טענתו המרכזית של המערער היא, כי לא ניתן היה להרשיעו בעבירת הפרת הצו המיוחסת לו, משום הפגם שנפל בצו. לטענת ב"כ המערער, צו ההגנה הוצא בתאריך 8.10.07, במעמד צד אחד, מבלי שביהמ"ש קמא קבע את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים, ולאחר מכן, בתום 30 ימי תוקפו של הצו, האריך בית המשפט קמא את הצו פעם נוספת, והפעם לשלושה חודשים, ואף זאת עשה מבלי שקבע דיון במעמד הצדדים.

לטענת הסניגור, העובדה כי בית המשפט לענייני משפחה אשר נתן את הצו, ובהמשך האריך את תוקפו, לא קיים את הוראת סעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות, ולא קבע דיון במעמד הצדדים, גרמה לכך שצו ההגנה שניתן הוא צו "בלתי חוקי", ומשכך לא ניתן להרשיע את המערער בביצוע עבירת הפרת הצו, שכן אין לך עבירה של הפרת צו, אלא אם הצו חוקי.

4.         מנגד גורסת ב"כ המשיבה, כי אין להתערב בהחלטת ביהמ"ש קמא. לטענתה, בהודעתו מיום 22.12.07, אישר המערער כי היה ידוע לו דבר קיומו של צו ביהמ"ש האוסר עליו להכנס לדירת גרושתו, וכן, כנטען, ביום 10.12.07, עת נחקר המערער במשטרה בשל כך שבהדמנות קודמת הפר את הצו, הודה המערער כי ידע על הצו ואישר כי הגיע לדירת גרושתו בניגוד לצו ההגנה. החוקר שחקר אותו מסר לו באותו מעמד העתק מהצו, וציין את הדבר באופן מפורש בהודעה (הן בשוליים העליונים בעמוד הראשון והן במהלך גביית ההודעה).

            לשיטתה של ב"כ המשיבה אין הפגם עליו הצביע ב"כ המערער מאיין את הצו שניתן על ידי בימ"ש המוסמך, ולפיכך, אפילו נפל בו פגם בשל כך שלא קויים דיון במעמד הצדדים, הצו הוא חוקי ותקף ויש לקיימו.

5.         מכאן לדיון בטענת ב"כ המערער.

            בסעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991, נקבע:

"בית המשפט רשאי לתת צו הגנה במעמד צד אחד; ניתן צו במעמד צד אחד יתקיים הדיון בנוכחות שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו".

הוראת המחוקק היא איפוא הוראה מנדטורית ולא יכול להיות ספק כי אם ניתן צו הגנה במעמד צד אחד, על בית המשפט לקיים דיון במעמד שני הצדדים, בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מאשר בתוך שבעה ימים, בענייננו לא נעשה כך.

ואולם, כאן נשאלת השאלה, האם המחדל לקבוע דיון במעמד שני הצדדים מביא לבטלות הצו, ולהפיכתו לצו "בלתי חוקי" (כלשון ב"כ המערער) כדי כך, שהפרתו אינה גוררת עונש.

דעתנו היא שעל אף הפגם אין הצו בטל.

6.         אין מחלוקת שצו ההגנה ניתן על ידי בית המשפט שהיה מוסמך לתת אותו, ואף היה מוסמך לתת אותו במעמד צד אחד. על כן, צו ההגנה היה בר תוקף והיה על העורר לכבדו מעת שנודע לו עליו. הפגם שנפל בשל כך שהצו ניתן במעמד צד אחד, ולא נקבע דיון במעמד שני הצדדים אינו מפקיע את תוקפו של הצו, ולכל היותר ניתן לומר על הצו כי הוא ניתן לביטול (VOIDABLE).