פסק-דין בתיק עפ 3089/08

לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו (להלן, "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 21/12/07 על ידי כב' השופט א. קאופמן בתיק ת 4754/06.

הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד העונש.

בימ"ש קמא הרשיע את הנאשם לאחר ניהול הוכחות בנהיגה ברכב על אף שבוחן מסר לו הודעת אי שימוש ברכב, עבירה בניגוד לתקנה 308 (ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח תקפה, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

בימ"ש קמא בחן את הראיות שבפניו. מחד גיסא הוא נתן אימון מלא בגרסת עד התביעה, השוטר שרשם את דו"ח התנועה ואשר העיד שהוא ראה את המערער נוהג ברכבו, עקב אחריו וכי כאשר עצרו מנוע הרכב פעל והמנוע נדם רק בעת החנייתו.

מנגד דחה בימ"ש קמא את גרסתו של המערער, הן לאור העובדה שהיא סתרה גרסה אחרת שמסר במשטרה בה הודה שהוא נסע ברכב קרוב ל 300 מטר והן לאור חוסר ההיגיון ואי הסבירות שבגרסה החדשה שהושמעה בבית המשפט ולפיה, הוא ישב ברכב ודחף אותו ברגלו.

בעקבות ההרשעה גזר בימ"'ש קמא על המערער את העונשים הבאים: פסילה בפועל למשך 3 חודשים, פסילה על תנאי לחודשיים וכמפורט בגזר הדין וקנס על סך 800 ש"ח שיושלם בתשלומים או 8 ימי מאסר תמורתו.

הטענות בערעור

המערער טוען כי שגה בימ"ש קמא בקביעותיו העובדתיות ובאימון המלא שנתן בעדות עד התביעה. לטעמו, בעדותו של עד התביעה המרכזי נפלו סתירות בשאלה האם המנוע פעל אם לאו. כמו כן, מתנדב משטרה שנהג ברכב לא זומן לעדות. הגדיל ב"כ המערער וטען, שהיה על בימ"ש קמא להימנע מהרשעת המערער מאחר ולא היה מיוצג.

לעניין העונש, נטען שבימ"ש קמא החמיר איתו יתר על המידה, ולא נתן משקל ראוי לנסיבות לקולא ולנסיבות האישיות שלו. המערער טוען עוד, שהפסילה תפגע בפרנסתו ובתפקודו היומיומי שלו ושל משפחתו.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטענתו מדובר בהכרעת דין מנומקת ומבוססת וכי בימ"ש קמא קיבל את גרסת המערער כפי שהיא נמסרה במשטרה. לעניין אי העדת המתנדב, נטען שהיה בכוחו של המערער לזמנו כעד מטעמו. לסיכום נטען, שאין כל מקום להתערבות בפסה"ד.

לעניין העונש, נטען שמדובר בעונש מאוזן לאור מכלול הנסיבות, לרבות, עברו התעבורתי העשיר של המערער וחומרת העבירות.

דיון והכרעה

דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. הכרעת דינו של בימ"ש, מנומקת, מפורטת ונתנה מענה לכלל הטענות. בסופו של יום מדובר בהכרעה עובדתית שהתבססה על העדויות שנשמעו בפני בימ"ש קמא. מכאן שאין כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור שכן "...כלל ידוע הוא כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, ובייחוד כך מקום בו ממצאים עובדתיים אלה נקבעו על יסוד הערכת מהימנותם של העדים שהעידו בפני בית המשפט..." - ע"פ 425/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (2007)

יתרה מזאת, קבלת עדות עד התביעה, בנוסף לאימוץ גרסת המערער במשטרה, גרסה שבימ"ש בחר לקבלה, מובילות למסקנה  חד משמעית שהרשעתו של המערער בדין יסודה.

לעניין, אי הזמנת המתנדב, הרי שיש להוכיח ראשית כל שהוא היה מעורב במהלך העניינים, לרבות בהליך רישום הדו"ח והרי בעניין זה ב"כ המערער מסר בדיון כי המתנדב: "...בכלל לא היה בזמן שניתן הדו"ח עצמו.". כמו כן, היה מקום שהמערער יזמנו בתור עד מטעמו, אם הוא חפץ בכך. למעלה מן הצורך אציין, שגם אילו הייתי קובע שהיה על התביעה לזמן אותו מתנדב, עדיין אין הדבר מביא לתוצאה אליה חותר המערער והיא זיכויו בדין. שכן במקרים אלו מיושם הכלל שאי הזמנת העד תפעל לרעת הצד שהיה עליו לזמנו. יחד עם זאת, הדבר נלקח בחשבון בשקלול הראיות ואינו מביא לתוצאה גורפת של זיכוי.

לעניין הטענה שלא היה מקום להרשיע את המערער בגלל שלא היה מיוצג, הרי שאני דוחה אותה בשתי ידיים, שכן אין לה על מה שתתבסס והיא לא עולה בקנה אחד עם החוק וההלכה בסוגיה זו וטוב אילו לא היתה מועלת כלל ועיקר.

לסיכום, מדובר בהכרעת דין מבוססת ומנומקת ואין כל מקום להתערבות בה.

גם הערעור על גזר הדין דינו להידחות. מדובר בעונש ראוי והולם את נסיבות וחומרת העבירות וכן את עברו התעבורתי של המערער. כמו כן כידוע, ערכאת הערעור מתערבת בעונש שהטילה הערכאה הדיונית רק במקרה שהעונש סוטה בצורה קיצונית מהעונש הראוי או מקום שנפלה טעות (ראו, ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, (1998)) ולא זה המקרה שבפניי.

הנימוקים שהעלה המערער בפניי אינם מצדיקים כל התערבות בעונש. פסילת הרישיון מעצם טיבה וטבעה מטילה מגבלות מסוימות על הנאשם ואף תכליתה הרחקת הנהג המסוכן והעבריין מההגה וכן מהכביש. בכל אלה יש בכדי לשמור על בטחון הציבור ושלומו ובין השאר, להרתיעו מלחזור ולעבור עבירות נוספות בעתיד.

לאור כל האמור לעיל דין הערעור להידחות.

אם המערער טרם שילם את הקנס, התשלום הראשון יהיה ביום 10/5/08 ובכל 10 לחודש בחודשים שלאחר מכן.