פסק-דין בתיק עפ 30756/06

פתח - דבר

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), מיום 26.10.06, בתיק ת 9782/06 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות בעניינו, בשימוש בפלאפון בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית -  עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

            בית משפט קמא השית על המערער קנס בסך של 800ש"ח.

השתלשלות העניינים בבית משפט קמא

2.         ראיתי לנכון לפרט השתלשלות העניינים בבית משפט קמא, על מנת לעמוד על טיבו של הערעור, אשר נדון בפניי.

כעולה מתיק בית משפט קמא, ביום 22.5.06, עת הכחיש המערער ביצועה של העבירה המיוחסת לו, קבע בית משפט קמא את התיק להוכחות ליום 7.9.06, במעמד המערער. בו ביום הגיש המערער בקשה לפסילת השופט, אשר דן בעניינו, ובקשתו נדחתה. במכתב תלונה, אשר שלח המערער לכב' השופטת זוכוביצקי, סגנית הנשיא, ביום 22.5.06, פירט המערער תלונותיו לעניין "התנהלות משפטית" של כב' השופט ריבלין. בין יתר הדברים שכתב, ציין המערער, כי הוא "הוכיח" לטענתו,  לכב' השופט ריבלין, שלא קיימת כל "אפשרות פיזית" לביצוע העבירה, היות שהמערער "חרש באוזן שמאל, כתוצאה מפעילות מבצעית". המערער הביע מורת רוחו לנוכח החלטתו של בית משפט קמא לדחות הדיון בעניינו למועד אחר, הגם שלשיטתו, ברור מעל לכל צל של ספק, כי העבירה לא נעברה. להערכתו, גמר השופט ריבלין אומר להרשיע המערער בכל מקרה ובכל מצב, לאור מה ש"שידר" השופט ריבלין כלפי המערער, לדבריו. משכך, הסביר המערער לכב' השופטת זוכוביצקי, פנה לשופט ריבלין לכתחילה בבקשה, כי יפסול את עצמו.

3.         ביום הדיון, הוא יום ה-7.9.06, נחקרה עדת התביעה, מיטל ניסים, היא השוטרת אשר רשמה את הדו"ח, וכן נחקר המערער. בחקירתה הנגדית שללה השוטרת הטענה, שבמועד רישום הדו"ח, לא היה איש עם המערער ברכבו (עמ' 2, ש' 12 ו- 14). השוטרת ציינה בהמשך עדותה, בוודאות, כי ראתה את המערער מוריד המכשיר, והמערער הודה בפניה, שעשה טעות והמכשיר היה סמוך למערער במושב הקדמי (עמ' 3, ש' 1). השוטרת התעקשה, כי הפלאפון היה בצד שמאל, וכי היא ראתה זאת הן מן השמשה הקדמית והן מחלון הנהג (שם, ש' 9).

המערער לא הביא עדיו לישיבת ההוכחות האמורה, הגם שבהחלטתו מיום 12.7.06 ביקש בית משפט קמא את המערער, להביא "כל מה שמבקש למועד שנקבע". בשלב זה ביקש מבית המשפט, לאפשר לו לזמן עד בשם יובל ריימן, טכנאי בית החולים "ביקור חולים" במחלקת אף אוזן גרון. בהמשך ביקש לזמן את ד"ר אילן חברון ואת טובה היילו, אשר נסעה עמו ברכבו, לטענתו, בעת רישום הדו"ח. על כן ביקש מועד נוסף להוכחות. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, ובית משפט קמא דחה הבקשה בציינו, כי "הנאשם קיבל לידיו הנחיות בכתב, ברורות, לפיהן היה עליו לזמן את כל עדיו להיום, ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו... בית משפט זה עמוס ואין מקום לאפשר גם מסיבה זו דחייה".

בסיכומיו, חזר המערער על טענתו, כי הוא סובל מירידה ברמת השמיעה באוזן שמאל, כפי שמעידים המסמכים, וכי לאור דברי הרופא, אין ביכולתו לשמוע תדרים של פלאפון באוזן שמאל.

בית משפט קמא קבע התיק למתן הכרעת דין ליום 13.9.06, שעה 08:30.

4.         לאחר שסיכם טענותיו, פנה המערער לבית משפט קמא בבקשה לתיקון פרוטוקול - במסגרתה ציין, כי מזה שנה אין הוא בקשר עם העדה, והיא אינה חייבת לו דבר. לכן הגיש המערער עדותה מוקלטת ומתומללת. ביום 8.9.06 שלח המערער מכתב נוסף לכב' השופט ריבלין - במסגרתו חזר על דברי הביקורת שלו כלפי השופט, באומרו: "ראוי לציין כי התנהגותך כשופט היתה מוטית בבירור לטובת התביעה. הדבר עולה בבירור מהקלטת המשפט הקיימת אצלי.." (ההדגשה במקור). המערער קבל על כך, שבית המשפט לא אישר לו לזמן רופא לעדות, הגם שהיה מוכן לשאת בעלות הזמנתו. עוד ציין, כי פרוטוקול הדיון אינו תואם קלטת הדיון שבידו, כך שכל טענותיו לחפותו לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול בית המשפט. בתום מכתבו ביקש המערער לשקול טענותיו, בטרם יחרוץ בית משפט קמא את דינו. בתיק בית המשפט נמצא מזכר, אשר נערך על ידי מזכירת בית המשפט - לפיו טען המערער, כי בפרוטוקול בית המשפט לא צוין מפורשות, שהיה על המערער להתייצב וכי ניתן היה להבין, שהצדדים לא היו חייבים להופיע. מזכירת בית המשפט הודיעה למערער, כי מועד מתן הכרעת הדין, אשר נקבע במקורו כאמור ליום 13.9.06, יידחה.

5.         ביום 13.9.06 שלח המערער מכתב נוסף - בו חזר וטען, שלא הבין מפרוטוקול בית המשפט דבר חובתו להתייצב, במועד מתן הכרעת הדין. המערער לא פסח על  כל הזדמנות להעיר לבית המשפט, כי עדותה של עדת התביעה "מבולבלת ומלאת סתירות", וכי היה בטוח שבית המשפט יפרסם הכרעת הדין עד יום ה-13.9.06 בשעה 08:30. המערער ציין שסבר, כי בית המשפט אינו מעוניין למשוך התיק לדיון נוסף לאור עומס העבודה הרב, ולכן הודיע, שייתן הכרעת הדין בדואר, שבוע מאוחר יותר. בית משפט קמא קבע מועד חדש למתן הכרעת הדין, ליום 25.9.06 בשעה 10:00 בבוקר, במעמד התביעה והמערער.

6.         ביום 17.9.06 שלח המערער מכתב נוסף לכב' השופטת זוכוביצקי, סגנית הנשיא - בו חזר על כלל טענותיו, ממכתביו הקודמים, הן באשר לראיות התביעה והן באשר להבדל הקיים בין פרוטוקול בית המשפט לבין הקלטת המצויה ברשותו, ממועד הדיון דאז, כאשר בחר על דעת עצמו להקליט הדיון. בין יתר דבריו טען המערער, כי פרוטוקול בית המשפט עוות על ידי כב' השופט ריבלין "כדי לטשטש את חוסר ההגינות שבהתנהלותו".

7.         המערער הגיש בקשה לפסילת שופט, גם לבית המשפט העליון, ומשכך לא ניתנה הכרעת הדין במועד שנקבע כאמור. כב' השופטת ביניש, נשיאת בית המשפט העליון, דחתה בקשתו בהחלטה מנומקת. בעקבות זאת, קבע בית משפט קמא התיק, למתן הכרעת דין, ליום 26.10.06, במעמד הצדדים. בית משפט קמא, בהעדר אישור מהצבא, דחה בקשתו של המערער לדחות הכרעת הדין בגין מחויבויות קודמות, והכרעת הדין ניתנה במועד האמור.

טענות הצדדים לערעור

8.         ב"כ המערער טען ארוכות לעניין זכותו של המערער להביא כלל ראיותיו. לדבריו, בפני בית המשפט ניצבו שתי גרסאות שונות, הנוגדות אחת את רעותה. בית משפט קמא לא אפשר למערער להביא עדה מרכזית מטעמו, אשר היה בכוחה להכריע הכף, כלשונו, ולאושש טענותיו של המערער, כי לא השתמש במכשיר הפלאפון, בזמן נסיעה. אין המדובר בעדה, הקרובה למערער כידידה או כבת משפחה, אלא במישהי, שנסעה עם המערער כטרמפיסטית. בהמשך לכך ביקש ב"כ המערער לזמן מומחה רפואי לעניין כושר שמיעתו של המערער באוזן שמאל - עליה הניח המערער את מכשיר הפלאפון, לטענת עדת התביעה, השוטרת.

9.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור. לדידו, המערער בחר שלא להזמין עדים כאשר התיק היה קבוע למועד הוכחות, ולבחירתו זו יש מחיר. החלטתו של בית משפט קמא אינה שגויה, במידה המחייבת התערבותה של ערכאת הערעור. בית משפט קמא שמע השוטרת, והתרשם כי עדותה מהימנה. ואולם, אם ימצא בית המשפט לנכון להחזיר התיק לדיון בבית משפט קמא, ביקש ב"כ המשיבה לחייב המערער בהוצאות, בשל בזבוז זמן יקר, בגין התנהגותו, כמתואר.

דיון

10.       תחילה, יש להוקיע התנהלותו של המערער בבית משפט קמא וכלפיו. המערער, כמי שאינו בקי בהליכי בית המשפט, ראה לנכון לייצג עצמו ולא מצא לנכון לפנות לאנשי מקצוע, אשר היה בכוחם לספק לו ייצוג הולם. ניתן לראות, כי מרבית טענותיו בבית משפט קמא נבעו מבורות, בכל הנוגע להליכי בית המשפט, ומאי הבנת ההליך המשפטי. המערער אף הגדיל עשות, כאשר החליט להקליט הדיונים בבית המשפט, מבלי לקבל תחילה רשותו של בית המשפט לדבר. משבחר המערער לנהל ההליך בכוחות עצמו, אין לו להלין - אלא על עצמו בלבד, וביקורתו הנוקבת והבלתי מוצדקת, בלשון המעטה, כלפי בית המשפט, אינה במקומה.