פסק-דין בתיק עפ 3060/03

השופט א. רזי:

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י' וגנר) בת"פ 1610/01 בו נקבע, כי המעשה שבגינו הורשע המערער הינו מעשה שיש בו קלון. בנוסף, הערעור הוא על גובה הקנס אשר הוטל על המערער לשלם בעקבות הרשעתו.

            המערער הורשע על סמך הודאתו בעבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין תשל"ז-1977, אשר נוסחו:

            "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים."

בית המשפט קמא גזר על המערער מאסר של 12 חודשים שהינו כולו על תנאי למשך 3 שנים. כמו כן הטיל עליו קנס כספי בסך 15,000 ש"ח או 150 ימי מאסר תמורתם. במסגרת גזר הדין, קבע גם בית משפט קמא, כאמור, כי יש בעבירה שבה הורשע הנאשם קלון.

2.         על פי האמור בכתב האישום, המערער היה במועדים הרלבנטיים חבר מועצת אעבלין, ושימש כעובד ציבור. חודשים ספורים לפני הבחירות למועצה, התקיימה פגישה בין המערער לבין סאלח סלים (להלן: סלים) מי שהיה אז מועמד לראשות המועצה וסוכם ביניהם כי המערער ואנשיו יתמכו בבחירתו של סלים לראש מועצה, וכי המערער יצטרף אל הקואליציה שתוקם על ידי סלים לאחר שייבחר. בתמורה לכך, הובטח למערער כי לאחר הבחירות ימונה לתפקיד סגן ראש המועצה בשכר.

            לאחר שהתקיימו הבחירות בפברואר שנת 1989, וסלים אמנם נבחר כראש מועצת אעבלין, מונה אדם אחר, פחרי שיח אחמד (להלן: "פחרי") כסגן ראש מועצה בשכר. מאחר ובישוב אעבלין ניתן היה למנות סגן אחד בלבד בשכר, מונה המערער כסגן שלא בשכר. החל מחודש מאי 1989, ובעקבות דרישתו של המערער לקבל שכר כסגן ראש המועצה, העביר סלים למערער תשלומים חודשיים קבועים בסך 1,500 ש"ח כל אחד. התשלומים לא שולמו מקופת המועצה, כי אם באופן פרטי על ידי סלים (תחילה הוא לבדו, וכעבור מספר חודשים התחלק עמו בתשלום גם פחרי), כל זאת בתמורה להמשך תמיכתו של המערער.

            התשלומים הופסקו בסביבות חודש מאי שנת 1993, לאחר שהתברר כי המערער עומד להעביר תמיכתו למועמד אחר.

3.         בהתייחסו לסוגיית הקלון, הזכיר בית משפט קמא כי גם סלים הורשע בגין חלקו בפרשה וכן כי בית משפט זה, בדונו בערעור המדינה, החליט (ברוב דעות), שבנסיבות המקרה יש בעבירה בה הורשע משום קלון.

            בהתאם לעיקרון אחידות הענישה, ובהתחשב בכך שבית משפט קמא ראה בקביעה המתייחסת לסלים, קביעה שהינה נכונה הן עניינית והן משפטית גם בעניינו של המערער, הוחלט, כי גם בעבירה שעבר המערער יש קלון. בגזר דינו של בית משפט קמא נאמר, שמדובר בהתנהגות עבריינית שחזרה ונשנתה מידי חודש בחודשו, וכי הכסף שולם לצורך קניית תמיכה פוליטית, דבר שהוא פסול ואשר יש להוקיעו.

4.         המערער טוען כי לא היה מקום לקביעת בית המשפט קמא, על פיה יש בעבירה שביצע קלון. כמו כן, טוען המערער כי יש להפחית מגובה הקנס אשר הוטל עליו, ולחייבו בקנס בסכום סמלי בלבד.

            לגירסת המערער, אין לראות את התשלומים שקיבל כתנאי לתמיכה, כפי שתואר בגזר הדין נשוא הערעור. על פי ההסכם המקורי בין המערער לסלים, אמור היה המערער להתמנות כסגן ראש המועצה בשכר, כך שמדובר בהסכם קואליציוני לגיטימי שבו ניתנת תמיכה למועמד בתמורה להבטחה למינוי עתידי. כן נטען, כי יש מקום להפריד בין אותו שלב ראשוני של ההסכם אשר במסגרתו הובטחה תמיכתו של המערער בסלים, לבין השלב השני שבו הועברו לו התשלומים כתחליף לביצוע ההתחייבות המקורית, ולמעשה רק בשלב זה אפשר לראות קיומה של עבירה.

            עוד טוען המערער, כי ביסוס גזר דינו של בית משפט קמא על עיקרון אחידות הענישה היה מוטעה, מאחר ולא היה מקום בנסיבותיו של המקרה להטיל עונש זהה על השותפים השונים לעבירה, שכן יש לאבחן בין מעשיו של המערער לבין אלו של סלים. לגישת המערער, חלקו של סלים בעבירה היה גדול יותר, ועל כן לא היתה הצדקה להשוות את העונש שהוטל עליו לזה אשר הוטל על סלים.

            המערער מוסיף וטוען, כי למרות שהורשע בביצוע העבירה בעקבות הודאתו בעובדות כתב האישום, קיימות נסיבות המשמיטות את הבסיס תחת הטענה כי במעשים שביצע יש קלון. לטענת המערער, הוא לא היה מודע לכך שלא ניתן יהיה למנותו כסגן בשכר, וכאשר קיבל את הכספים מידי ראש המועצה לא ראה פסול בכך, וגם לא קבל על כך שהסכום הינו חלקי, שכן התמקד בעיקר, והוא מתן שירות לציבור נאמניו. המערער, כך נטען, מעולם לא התכוון לפרוש ולעבור לאופוזיציה אם לא יקבל שכר, ולראיה הסתפק בסכום הסמלי ששולם לו. בנוסף לכך, לא היה במעשיו דבר אשר ניתן לראות בו הפרת אמונם של ציבור בוחריו, שכן אותו ציבור היה מודע לעניין התמורה שתתקבל על ידי המערער במסגרת ההסדר הקואליציוני, ואין מבחינתו הבדל אם מקור הכספים בכספי ציבור או בכספו הפרטי של ראש המועצה. יתרה מזו, כאשר החליט, בהתאם לצו מצפונו, להעביר את תמיכתו למועמד אחר, יידע את סלים על כך והפסקת התשלומים לא השפיעה על החלטתו. לאור כל זאת, כך נטען, אין לראות במעשיו ביטוי ל"שחיתות", "בזיון" או "חרפה", המצדיקים ייחוסו של קלון.

5.         המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. באת כוחה העלתה את הטענות הבאות:

            בקבלו תשלומים חודשיים מראש המועצה עבור תמיכתו בו, איפשר המערער קניית שלטון. לא יכולה להיות מחלוקת, כי מעשיו של המערער מהווים הפרת אמונים, באשר המערער הודה בביצועה של עבירה זו. בהודייתו, אישר המערער, כי היה מודע לכך שהוא פועל בניגוד לאינטרס הציבורי - האינטרס להבטיח התנהגות ראויה של עובדי ציבור ואת טוהר מידותיהם - שהרי זהו היסוד הנפשי בעבירה הנדונה.

            העבירה בה הורשע המערער, עבירה של הפרת אמונים, נכללת בקבוצת העבירות אשר מטבע ברייתן יש עמן קלון, ורק נסיבות מיוחדות ישללו את אותה חזקה המחייבת הטלת קלון. לגישת המשיבה, נסיבות המקרה דנן אינן שוללות הטלת קלון, מאחר והעבירה נעברה בעת שהמערער כיהן במשרה ציבורית רמת דרג ובמשך תקופה ארוכה. אין מדובר בעבירה חד פעמית שנעשתה בהיסח הדעת, כי אם בעבירה מתמשכת לאורך חודשים ארוכים.

            המשיבה מוסיפה וטוענת, כי אי הטלת קלון בנסיבות אלה, ישדר מסר לא ראוי לציבור. קיימת חשיבות רבה לכך שבית המשפט יתווה ויקבע נורמות התנהגות ראויות לבעלי תפקידים ציבוריים בכלל ולנבחרי רשויות מקומיות בפרט.

            עוד טוענת המשיבה, כי עיקרון אחידות הענישה מספק הצדקה להטלת קלון על מעשיו של המערער, בדומה לקלון שיוחס למעשיו של סלים, ראש המועצה, על פי אותן נסיבות ממש.