פסק-דין בתיק עפ 303/05

א.         בפנינו שני ערעורים (שהדיון בהם אוחד) על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר כ. חיר), בתיק פלילי 5293/00, מיום 30.12.04, וגזר הדין מיום 10.2.05, וכן על החלטת הביניים מיום 12.6.02.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן אלה:

בכתב האישום המתוקן שהגישה המשיבה ביום 25.12.01 כנגד הנאשמת מס' 1: רשות הנמלים והרכבות, הנאשם מס' 2: מר חיים פרנקל, והנאשם מס' 3: מר משה נווה, נטען כי הנאשמת מס' 1 (רשות הנמלים) היא הבעלים והאחראית (לפי סעיף 4 של חוק רשות הנמלים והרכבות, תשכ"א-1961), על נמל הדלק, המצוי בנמל חיפה, לרבות תחזוקת מערכות התשתית שלו.

הנאשם מס' 2 (מר חיים פרנקל) הוא ראש מחלקת בינוי של נמל חיפה מטעם רשות הנמלים, והנאשם מס' 3 (מר משה נווה) הוא מנהל נמל חיפה מטעם רשות הנמלים.

ג.          לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, נשפך ביום 4.12.98, שעה 11:00, בנמל חיפה, שמן או ניתן לו לזרום למי הים, במישרין או בעקיפין, ממתקן שבאחריות רשות הנמלים.

כמו כן נטען, שבאותו תאריך ובאותו מועד, בנמל חיפה, השליכה רשות הנמלים פסולת מן המתקן לרשות הרבים, ולכלכה את רשות הרבים.

נטען בכתב האישום המתוקן שהנאשמים מס' 2 ומס' 3 הם פקידים אחראים ברשות הנמלים, ואחראים בתוקף תפקידם לביצוע העבירות.

ד.         כתב האישום המתוקן מייחס לרשות הנמלים עבירות לפי סעיף 18 (א) לפקודה למניעת זיהום מי-ים בשמן [נוסח חדש], תש"מ-1980, וסעיף 13 (א) (1) לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984.

לנאשמים מס' 2 ומס' 3 מייחסת המשיבה עבירות לפי סעיפים 18 (א) + 18 (ב) לפקודה למניעת זיהום מי-ים, וסעיפים 13 (א) (1) ו-15 (א) לחוק שמירת הנקיון.

ה.         בישיבת בית המשפט קמא מיום 10.2.02 העלו ב"כ הנאשמים טענת התיישנות מן הטעם שכתב האישום מייחס לנאשמים עבירות שבוצעו ביום 4.12.98.

כתב האישום המקורי הוגש ביום 17.8.00 והינו מייחס לנאשמים עבירה רק לפי פקודת מניעת זיהום מי-ים בשמן. ביום 25.12.01 הוגש כתב האישום המתוקן ונתווסף בו טיעון של עבירה לפי חוק שמירת הנקיון.

לטענת ב"כ הנאשמים תקופת ההתיישנות לפי שתי העבירות היא בת שנה ומכאן ששתי העבירות התיישנו כבר בשעת הגשת כתב האישום המקורי לגבי שפיכת שמנים לים, וכך גם כתב האישום המתוקן לגבי חוק שמירת הנקיון.

ו.          בהחלטתו מיום 12.6.02 דחה בית משפט קמא את טענת ההתיישנות בציינו שסעיף 13 ג' של חוק שמירת הנקיון קובע תקופה של שנתיים להגשת כתב אישום או המצאת הודעת תשלום קנס בגין עבירה לפי חוק שמירת הנקיון שנקבעה כעבירת קנס, אם טרם חלפו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

עוד הוסיף בית משפט קמא שאם תוקן כתב אישום במהלך הדיון, ייחשב מועד כתב האישום לפי מועד הגשתו של כתב האישום המקורי, ואין בכך כלום שמאז ביצוע העבירה ועד מועד "החלפת" העבירה נשוא האישום, בדרך של תיקון כתב האישום, חלפה תקופת ההתיישנות.

בענייננו לא חלפו שנתיים מאז מועד ביצוע העבירה (4.12.98) ועד הגשת כתב האישום המקורי (17.8.00).

העבירות לפי הפקודה למניעת זיהום מי-ים בשמן לא התיישנו הואיל ומעיון בסעיפים 18 (א) + 18 (ב) לפקודה למניעת זיהום מי-ים, וסעיף 61(א) של חוק העונשין, תשל"ז-1977, עולה כי עבירה לפי סעיף 18 לפקודה למניעת זיהום מי-ים היא מסוג עוון ותקופת ההתיישנות לגביה היא חמש שנים, וממילא לא חלפה תקופת ההתיישנות.

ז.          בישיבת בית המשפט קמא מיום 17.9.02 כפרו הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן ולפיכך נשמעו הראיות בתיק.

בגמר ההוכחות הגישו ב"כ שני הצדדים את סיכומיהם בכתב.

טענת הנאשמים בפני בית משפט קמא היתה שלא הוכח שכתם השמן שנמצא בנמל חיפה מקורו בדליפה ממתקן שבאחריות רשות הנמלים. לגבי כתם השמן שנמצא בנמל טענו הנאשמים כי יכול להיות שמקורו אינו במערכת הניקוז אלא שמקור אחר היווה את מקור הזיהום, דהיינו, זרימת מזוט ממגוף שנשאר פתוח על הרציף על ידי החברה שמתפעלת את נמל הדלק ("תעשיות נפט ואנרגיה" או "תש"ן"), והיתה זרימה מן המגוף ישירות לים.