פסק-דין בתיק עפ 3026/08

א.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א. גופמן) בת"פ  2541/01. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין מיום 11.7.2007.

ב.      כנגד המערער, יליד 1964, הוגש לבית משפט קמא כתב אישום המייחס לו עבירה של מסירת ידיעות כוזבות - עבירה לפי סעיף 243 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ג.        בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא ביום 15.5.2001, נטען כי ביום 14.3.2000 מסר המערער ידיעה כוזבת לבוחן תאונות דרכים, רס"ב אליאס סוויד (להלן: "הבוחן"), לפיה פגע בו רכב בעל מספר רישוי 51-815-15 (להלן: "הרכב") וזאת ביודעו כי הידיעה הינה כוזבת ביסודה.

ד.      המערער כפר בעובדות כתב האישום וטען כי מסר לבוחן הודעת אמת ועל כן התיק נקבע לשמיעת העדויות.

ה.   גירסת המערער כפי שעלתה מעדותו היא שכאשר הלך בדרכו בכיוון העלייה ירדה מולו אישה (גב' חלימה מחאמיד), ואזי פגע בו הרכב, והוא נתקל באותה אישה תוך שהוא תופס לה את היד. המערער העיד כי "דפק על האוטו", ונהג הרכב טען כי לא הבחין בו. המערער אמר לנהג הרכב ש"בפעם הבאה יסתכל טוב".

המערער טוען כי מאוחר יותר החל להרגיש כאבים ביד, הוא פנה לרופא וזה הפנה אותו לבית החולים.

לאחר מכן, טוען המערער, הוא הלך לאותה אישה שנתקל בה, וזו סיפרה לו כי היא נחבלה בחזה וכואב לה.

עוד העיד המערער כי בהמשך פנה לבית החולים וקיבל "מנוחה לשבועיים".

לטענת המערער לאחר מספר ימים התקיימה ישיבה בין כל המעורבים באירוע זה, הנהג הביע את חששו משלילת רישיונו, אך בסופו של דבר הוסכם כי הם יפנו לסוכן הביטוח.

המערער טען כי במשטרה איימו עליו במעצר ורק שהסכים לוותר על התלונה ביטל השוטר אשר גבה את הודעתו (ת/4) את צו המעצר. המערער הכחיש כי אמר בהודעתו במשטרה שהרכב לא פגע בו וכי הוא מצטער.

ו.     לאחר שמיעת הראיות ניתנה הכרעת הדין ביום 11.7.2007, במסגרתה הורשע המערער.

בגזר הדין, שניתן ביום 25.11.2007, הושתו על המערער שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, תשלום קנס בסך 1,500 ש"ח (בשישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים) או 15 ימי מאסר תחתיו וכן חייב בית משפט קמא את המערער לחתום על התחייבות כספית בסך 2,500 ש"ח להימנע מלבצע את העבירה שביצע תוך שנתיים.

ז.     הכרעת הדין:

בהכרעת הדין מציין בית משפט קמא כי בהודעה שמסר המערער במשטרה ביום 10.9.2000 (ת/4), מסר תחילה כי הלך בכביש ומולו הלכה גב' חלימה מחאמיד ואזי נוצר מצב בו היה מעבר צר בין רכב חונה לרכב נוסע. המערער חשב כי הרכב הנוסע פגע בו ולכן טען כך. בהמשך הודעתו אישר המערער כי הרכב לא פגע בו פיזית, וטען כי נפגע מראשה של גב' חלימה מחאמיד ולכן חשב שהרכב פגע בו, אך למעשה הרכב לא פגע בו כלל. בהמשך מסר המערער במשטרה כי מאוחר יותר הוא חש כאבים ועל כן סבר שהרכב פגע בו, ומכיוון שהוא מובטל ואין לו הכנסה קבועה, חשב לקבל את פרטי הנהג וזאת על מנת לתבוע את חברת הביטוח.

עוד מסר המערער במשטרה כי בנו נפגע מרכב וקיבל 3,000 ש"ח מחברת הביטוח מספר ימים לפני האירוע לו טען. בסיום הודעתו במשטרה ביקש המערער סליחה ואמר כי טעה ולא היה צריך לדווח על תאונה שלא קרתה. עוד אמר הנאשם במשטרה כי רצה ל"הוציא כמה גרושים" ולא הצליח בכך.

בית משפט קמא קבע כי עדותו של המתמחה, מר מחאמיד יוסף, לפיה המערער סיפר לו לאחר שיצא מן החקירה שהוא כופר באשמה ואכן נפגע ממשאית, היא ברובה עדות שמיעה, מה עוד שעדות זו אינה תומכת כלל במסקנה כי אכן השוטר שגבה את ההודעה איים או השפיע על המערער על מנת שיודה.

העד עצמו, העיד כי לא שמע איומים כלשהם מצד השוטר שגבה את הודעת המערער.

בית משפט קמא קבע כי הודעת המערער במשטרה (ת/4) משקפת נאמנה את מה שאמר המערער לשוטר וכי דברים אלה אכן נאמרו.

בית משפט קמא קבע כי דבריו של השוטר בוטרוס רושרוש, שגבה את הודעת המערער, אמינים עליו לחלוטין.