פסק-דין בתיק עפ 30050/06

פתח דבר

1.         לפנינו ערעור וערעור שכנגד: ערעורו של המערער מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג), מיום 21.12.05, בת"פ 9543/02 - במסגרתו הורשע המערער, על פי הודאתו, בביצוע עבירות הבנייה המיוחסות לו בכתב האישום. הערעור אשר הגישה העירייה מופנה כנגד פריסת הקנס בסך 200,000 ש"ח ל- 200 תשלומים.

טענות הצדדים לערעורו של המערער - ע"פ 30050/06

2.         בא כוחו המלומד של המערער העלה מספר טענות בנושאים שונים:

ראשית,ביקש לזכות את מרשו בשל העובדה, שהפקח נכנס לביתו מבלי ליידעו תחילה - דבר העולה כדי עבירה פלילית, בניגוד לאמור בסעיף 257 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

שנית,ביקש לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו ולבטל הרשעתו. לטענתו, הודאת המערער ניתנה בלא שהיה לו עורך דין, ובלא שהבין מהותו של כתב האישום. המערער הודה, בסופו של דבר, במעשים שלא ביצע.

שלישית,העלה ב"כ המערער טענות רבות נגד המשיבה, אשר הפלתה, לדידו, בינו לבין שכנתו. המשיבה הנפיקה לשכנה היתר בנייה וסירבה להנפיק למערער היתר שכזה, הגם שמדובר בשטחים זהים. המערער נדרש לתקן התב"ע, והגם שעשה כן, נעצר ההליך כולו והוקפא, כאשר נודע לפיקוח, כי קיימת חריגה בשטחו, בהשוואה לשכנה.

רביעית,טען ב"כ המערער כנגד חוות דעתו של השמאי מטעם המשיבה, אשר לוקה לדעתו בחסר רב. השמאי לקח בחשבון, בחישוביו לגבי שווי הבנייה, את רכיב הקרקע, וכן נתן הערכות גבי שטחים שלא ראה וכלל לא בדק. הוא כלל בדו"ח השמאות מטעמו, ערכה של הבנייה אשר הייתה קיימת, טרם בניית התוספת.

חמישיתנטען, כי רכיב הקנס שבגזר הדין הנו גבוה. המערער הנו נכה צה"ל וסובל מנכות בשיעור של 57% כתוצאה מאיבוד ריאה. לא נמסר למערער צו הפסקת עבודה מטעם הפיקוח. ב"כ המערער הלין על כך, שהמשיבה לא אפשרה למערער וגם לו עצמו לעיין בתיק הבנייה, אף שביקש בכתב לעיין בתיק האמור.

3.         ב"כ המלומד של המשיבה התנגד לערעור:

­ באשר לבקשה הנוגעת לחזרת המערער מהודאתו - לדידו של ב"כ המשיבה, לא נפל כל פגם בהודאתו של המערער והיה לו יומו בבית המשפט. במהלך הדיון הראשון, מיום 9.9.03, הודה המערער כמעט בכל המיוחס לו בכתב האישום. חרף זאת, לא הרשיעו בית המשפט קמא לאלתר, אלא אך חצי שנה לאחר מכן, ביום 22.3.04. בקשתו לחזרה מן ההודאה הועלתה למעלה משנה לאחר הגשת כתב האישום. לאור פסיקת בית המשפט העליון, חוסר תשומת לב אינו מהווה נימוק לקבלת הבקשה, כבמקרה דנן. לטענת ב"כ המשיבה, המדובר כאן במקצה שיפורים שאין להתירו. במקרה דנן, ראה המערער שהמשפט מתנהל שלא לטובתו ואז שכר שירותיו של עו"ד.

באשר לקנס - השמאי העריך עלויות הבנייה בסך 117,000$, ואילו בית המשפט השית על המערער קנס של 200,000 ש"ח בלבד, כאשר המדובר הוא בבניית שטח של 325 מ"ר - בגינה הורשע לפני כשנה וחצי. הקנס אשר הושת על המערער הינו בגובה של כ- 40% מערך השמאות.

טענות הצדדים לערעורה של המשיבה - ע"פ 30066/06

4.         לעניין הערעור הנגדי, אשר הוגש מטעמה של המשיבה, ציין ב"כ המשיבה, כי המדובר בפריסת תשלומים, המשתרעת על פני 16 שנים. בכך, מאבד הקנס מערכו וממשמעותו העונשית. ב"כ המערער ביקש להגביל הפריסה על פני חמש שנים - פריסה הולמת ונדיבה לדידו.

            ­ב"כ המערער התנגד לערעור וביקש לדחותו, לאור מצבו הכלכלי של המערער ונכותו.

דיון

5.         אתייחס תחילה לטענה בדבר פסלות כתב האישום בשל כניסת המפקח, כנטען, לבית המערער, מבלי להודיעו בדבר תחילה ובלא שתואם עמו מועד ביקור.

דין הטענה להידחות.

אין חולק, כי אותו החלק אשר נבנה ללא היתר, כמפורט בכתב האישום, אינו מאוכלס, ומשכך, הוראת הסעיף - אליה הפנה ב"כ המערער, אינה רלוונטית לענייננו. גם אם הייתה הפרה כנטען, יוכל ב"כ המערער לפעול במסגרת אחרת, זולת מסגרת הערעור הפלילי.