פסק-דין בתיק עפ 300/05

בפנינו ערעור מטעם המדינה על פסק הדין שניתן בביהמ"ש השלום בחיפה ב-ת.פ 1816/04  (כב' הש' ד' פיש).

פסק דינו של ביהמ"ש קמא

המשיב הודה בביצוע עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 25 ו- 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין ושימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 סיפא לחוק העונשין. ביהמ"ש קמא הטיל על המשיב צו שירות למען הציבור (להלן: "צו של"צ") ונמנע מלהרשיעו.

ביהמ"ש קמא ציין, כי ע"פ עובדות כתב האישום, המשיב ביצע העבירות במסגרת ניסיונותיו להתקבל ללימודי הנדסה אזרחית בטכניון. בבקשתו להתקבל ללימודים צרף המשיב העתקים נאמנים למקור של תעודת בגרות, דיפלומת הנדסאי ותוצאות בחינת פסיכומטרית, בצירוף אישור נוטריוני.

המשיב זייף את התעודות הנ"ל, ע"י החלפת הפרטים האישיים בתעודות המקוריות, עם פרטיו שלו. בפועל, לא עבר המשיב מבחני בגרות מעולם, לא נבחן בבחינה פסיכומטרית וכן לא קיבל תעודת הנדסאי.

עוד עולה מפסק דינו של ביהמ"ש קמא, כי המשיב הודה בביצוע העבירות עוד בחקירתו במשטרה.

בטרם החלטה האם להרשיע המשיב, החליט ביהמ"ש כי יש מקום לקבל תסקיר מבחן בטרם ההכרעה.

ביהמ"ש קמא ציין כי מהתסקיר עלה, שהמשיב גדל במשפחה ובחברה חרדית. עד הגיעו לגיל 20  למד בישיבת פונובז' בבני ברק, אז זנח את הדת והקשר עם משפחתו ניתק כמעט כליל לאחר שסולק מבית הוריו. צעדיו הראשונים בחברה החילונית היו קשים והוא נקלע למשבר חריף שהתאפיין בהתנהגות דיכאונית.  בעזרת "עמותת הלל" הצליח המשיב לבנות מסגרת לחייו ואף מצא עבודה כאיש מכירות בחברה קבלנית, שם הבשילה החלטתו לפנות לכיוון לימודים זה.

שירות המבחן ציין, כי המשיב הבין שלצורך קבלה ללימודים יהיה עליו לעבור תהליך מורכב וארוך של השלמת בחינות הבגרות ולימוד מקצועות חדשים והוא חש כי הוא מבוגר מדי בכדי להתחיל בתהליך שכזה. התסכול והלחץ בהם היה נתון, היוו מבחינתו קרקע פורייה לביצוע העבירות דלעיל.

שירות המבחן ציין, כי התרשם מאדם בעל ערכים נורמטיביים אשר מעד באופן חד פעמי וחריג ועל כן הומלץ להימנע מלהרשיעו ולהטיל עליו צו לשל"צ. כן נקבע, כי ההליכים המשפטיים הנם בעלי אפקט מרתיע מבחינת המשיב. זו השנה השנייה בה עושה המשיב מאמצים רבים להשלמת מבחני הבגרות ונראה כי הרשעה בעבירות אלו תקשה, ואף תמנע, מימוש שאיפותיו ללמוד ולעסוק בתחום ההנדסה.

ביהמ"ש קמא קבע, כי העבירות אותן ביצע המשיב הנן חמורות, אך במאזן השיקולים גוברים שיקולי שיקומו של המשיב. המשיב נמצא בתחילת דרכו בחברה החילונית, דרך אותה עושה בגפו, ללא תמיכה כלכלית, חברתית או משפחתית. סטייתו מדרך הישר נעשתה בעיקר בשל העדר יד מכוונת, משפחתית או חינוכית, הזמינה לרוב הציבור. המדובר במעידה חד פעמית, אשר בוצעה על רקע מצוקה אישית וקשיי הסתגלות למסגרת חדשה ולא כתוצאה מתעוזה, עורמה או תחכום.

עוד נקבע, כי מאז שהודה המשיב בעבירות נשוא ערעור זה, הוא עושה מאמצים גדולים להתקבל למסגרת אקדמית בדרך הישרה. מצבו הכלכלי דחוק והוא נותר מנותק ממשפחתו. הדרך שעליו לעבור ארוכה וקשה ועל בסיס נתוניו נראה, כי כישלון יהווה מבחינתו מכה צורבת יותר מאשר הרשעה בדין.

לאור האמור לעיל קבע ביהמ"ש קמא, כי זהו אחד מאותם מקרים נדירים בהם ניתן להסתפק בהטלת של"צ ללא הרשעה. ביהמ"ש הטיל על המשיב צו של"צ בהיקף של 150 שעות שמועד ביצועו יידחה עד לסיום המכינה האקדמית באוגוסט 2005.

הטענות בערעור

לטענת המערערת, לאחר שהודה המשיב בעבירות וביקש שלא להרשיעו, החליט ביהמ"ש קמא, חרף התנגדותה של המערערת, לשולחו לקבלת תסקיר משירות המבחן.

ביום 26/1/05 קיבלה המערערת הודעה מביהמ"ש קמא לפיה " נקבע דיון לגזר דין ליום 13/2/05".

לטענת המערערת, בהתאם להודעה הנ"ל, וכמקובל לאחר הכנת תסקיר שירות המבחן, היא הכינה טיעוניה לעונש. אלא שביום 13/2/05, לא נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, אלא ביהמ"ש קמא נתן את החלטתו שלא להרשיע את המשיב ולהטיל עליו של"צ.

בהודעת הערעור טענה המערערת, כי מאחר ולא ניתנה לה אפשרות לטעון לעניין העונש ולהתייחס לתסקיר שירות המבחן, מן הראוי להשיב התיק לביהמ"ש קמא לצורך קיום דיון לעניין העונש. בטיעוניה בפנינו, זנחה המערערת טיעון זה וביקשה כי אנו נפסוק בנדון.

לטענת המערערת, לא התקיימו בענייננו אותם טעמים מיוחדים שנקבעו בפסיקה המצדיקים אי הרשעה. ראשית, הפגיעה האפשרית בשיקומו של המשיב אינה חמורה, שכן המשיב אדם צעיר, בתחילת דרכו המקצועית ועומדות בפניו אפשרויות תעסוקתיות רבות. שנית, העבירות אותן ביצע המשיב הנן חמורות ואינן מאפשרות, בנסיבות המקרה ובהתחשב בכך שבוצעו בשיטתיות, להימנע מהרשעתו.

כן נטען כי אי הרשעה משדרת מסר שגוי לציבור בכלל ולציבור הסטודנטים בפרט ואף לזרועות האכיפה. הטענות בדבר נסיבותיו האישיות של המשיב המתמצות במעברו מן החברה החרדית לחברה החילונית, אינן יכולות להוות שיקול המטה את כף המאזניים לכיוון אי הרשעה, אלא אך לעניין העונש.

לאור האמור לעיל, מבקשת המערערת להרשיע את המשיב ולהטיל עליו עונש של של"צ (בהודעת הערעור ביקשה התביעה להטיל על המשיב עונש מאסר מותנה בצירוף קנס, אך בפנינו צמצמה ערעורה לבקשה להטיל של"צ).