פסק-דין בתיק עפ 2764/01

השופט א. רזי:

1.         בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש. לבנוני) בתיק קפ 109/00.

            ע"פ 2764/01 הינו ערעורו של המערער (להלן: "אבנון") על הרשעתו בעבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק").

            ע"פ 2789/01 הינו ערעורו של המשיב (להלן: "פייג") על קולת העונש שהוטל על אבנון בעקבות הרשעתו.

2.         אבנון ופייג חברים באגודה השיתופית קרית שמואל (להלן: "האגודה"), המהווה חלק בלתי נפרד מהשטח המוניציפלי של עירית חיפה ומונה כ- 6000 תושבים. אבנון הוא ד"ר להנדסה אזרחית ופעיל בארגונים "ירוקים" הנאבקים בצפיפות בניה. הוא גם דוגל במהלך של ניתוק קרית שמואל מחיפה. פייג הוא רואה חשבון במקצועו וכן עוסק ביזמות בניה. השקפתו שונה מזו של אבנון. בהיותו יזם ומשקיע בעסקי נדל"ן, הוא דוגל בפיתוח ובניה בקרית שמואל. הוא גם תומך בהמשך סיפוחה של קרית שמואל לעיריית חיפה.

            האגודה מנוהלת ע"י ועד. שני בעלי הדין פעילים בענייני האגודה. בעבר היה אבנון יו"ר ועד האגודה. לאחר מכן הודח מתפקידו ע"י קבוצה שהונהגה ע"י פייג ומר עמנואל דנינו שמונה תחתיו. במועד הרלבנטי לפרשה שנדונה  בבית משפט קמא, היה פייג מחוץ לועד האגודה.

3.         אבנון פרסם עלון בשם "מענייני קרית שמואל (מ.ק.ש 1)" אשר הופץ בדיוור ישיר לבתי האב ובתי הכנסת בקרית שמואל.

            בעלון מיום 13.2.00 פורסמה כתבה הנוגעת לתקציב האגודה לשנת 2000, שבה נאמר בין היתר:

            " ביום ה' 27.1.00 התקיימה אסיפה לאישור התקציב השנתי. ציפינו שחברים שיש להם סכסוכים אישיים עם חברי קבוצת הרוב בועד ינסו להפריע להליך אישור התקציב ולכן החלטנו לבצע הצבעה חשאית... קבוצה בת 5 חברים בראשות אבי פייג וחבר הועד עמנואל דנינו באו לאסיפה בכוונה לטרפד את הליך אישור התקציב... החבר אבי פייג העלה את הטענה  כי אגודת קרית שמואל היא אגודת מים ואסור לה להקצות כספים למטרות שאינן קשורות במים... בפועל מעמדה של אגודת קרית שמואל נוגע לאבי פייג כשלג דאשתקד. יש לו סכסוך אישי ארוך עימי ויש לו הכרת תודה רבה מאוד לעיריית חיפה שבזהירות המתבקשת מחוק לשון הרע אומר, כי העשירה אותו בזכויות בניה בלתי חוקיות בשווי של עשרות אלפי דולרים..." (ההדגשה אינה במקור).

4.         פייג שראה עצמו נפגע מהקטע המודגש, הגיש נגד אבנון קובלנה פלילית. פרסום הכתבה, כך נטען בכתב הקובלנה, מהווה לשון הרע, מאחר ויש בדברים כדי לגרום להשפלתו בעיני הבריות "וכן לעשותו מטרה לשנאה, לבוז וללעג". כן נטען, שיש בפרסום כדי לגרום "לפגיעה  בקובל במשרתו ובמשלח ידו". פייג הוסיף וטען, כי אבנון פעל מתוך רצון לפגוע בו באופן אישי, בזדון ובחוסר תום לב.

5.         בהליך שהתנהל בבית משפט קמא, אבנון לא היה מיוצג ע"י עו"ד. תגובתו לקובלנה הועלתה במסמך הנושא את הכותרת "כתב הגנה", שאליו צורפו מסמכים שונים. אבנון הודה שהוא "עומד מאחורי הפרסום" וטען, שהדבר נעשה על ידו כחבר ועד ההנהלה של האגודה ולמען חבריה. כן נאמר שהגנתו מבוססת על טענת "אמת דיברתי" ושהפרסום נעשה במסגרת חובתו כאיש ציבור "לשרת את הציבור שבחר בו ולדווח לו על ענייני האגודה". אבנון הוסיף וטען, כי זכותו של "ציבור חברי האגודה לדעת על ענייני האגודה ובעיקר בנושאי תקציבה".

            בסעיפים 5 - 8 לכתב ההגנה הוצגו 4 דוגמאות לביסוס טענתו של אבנון "על זכויות בניה בלתי חוקיות בשווי עשרות אלפי דולרים" שניתנו לפייג על ידי עירית חיפה, כמפורט להלן:

א.         מבנה בן 4 יחידות דיור שהוקם ע"י פייג ושותפו בשדרות הרא"ה 22 בקרית שמואל הכולל חדרים הבולטים מעליית הגג והקרויים "קוקיות" וכן מבנה נוסף שהוקם ברח' מוהליבר 9. בהקשר לבניה זו נטען, שהנחיות מהנדס העיר לפטור את שטח עליות הגג מלהכלל באחוזי הבניה, היו בניגוד לתנאי תכנית המיתאר, כך שהיתרי הבניה אשר ניתנו תוך חריגה מסמכות, אינם חוקיים. אבנון עמד על כך, שטענותיו בענין זה שהועלו בפני הועדות הסטטוטוריות נדחו, עד שבסופו של דבר במסגרת דיון בערר מס' 61/99 נתקבלה עמדתו. כן הודגש, שהנושא נדון בפני בית המשפט המחוזי בעתירה מינהלית שהוגשה על ידי ארגון הקבלנים בחיפה ושהעתירה נדחתה.

ב.         באשר להתנגדות אבנון למתן היתר בניה למבנה בשדרות הרא"ה 22, קיבלה הועדה המחוזית את אחת מבין טענותיו וקבעה כי הכניסה לארבע חניות תהיה דרך שדרות הרא"ה ולא דרך שני השבילים הצדדיים. בהקשר למבנה זה נטען, שהוא הוקם בניגוד להחלטת הועדה המחוזית בכך, שפייג חילק את החצר לארבע חצרות פרטיות ללא היתר ועוד נטען, כי "במקום 4 מקומות חניה שנדרשו בהיתר קיימים רק 2 מקומות חניה וזאת בחצר אחת. ביתר 3 החצרות, אין מקומות חניה, או שלא ניתן להכנס אליהן גם מן השבילים הצדדיים. הקירות המפרידים מונעים כניסה דרך שד' הרא"ה, כנדרש על ידי הועדה המחוזית... מדובר לכן בתוספת שהרויח המבקש (פייג) בשיעור של כ- 37 אלף דולר". באשר לתוספת המחיר לדירה עם חצר פרטית צמודה ללא חניה נטען, שהיא יכולה "לעלות על 10 אלפי דולרים". בסיכומה של דוגמה זו נטען, שפייג ביצע את השינויים "תוך עצימת עיניים של עיריית חיפה".

ג.          ביחס למבנה ברח' זלמן ארן 27 בקרית חיים נטען, שפייג היה אחד מבין השותפים בחברות הקבלניות שהקימו את הבנין. פייג ושותפיו הגישו בקשה להקים מבנה הכולל 7 יחידות דיור שאושרה על ידי הועדה המקומית  לתכנון ובניה. בערר שהוגש בענין זה החליטה ועדת הערר לקבל את עמדת "השכנים" שפעלו בעצתו של אבנון והורתה לעיריית חיפה "לנמק מכח מה היא מתירה הקמת יותר מ- 2 יח"ד בחלקה המותרות לפי תב"ע תקפה. העירייה לא השיבה והיזמים משכו את בקשתם". לאחר מכן, פנו היזמים לעירייה בבקשה להיתר להקמת 7 דירות ללא הקלות שאושרה, למרות שועדת הערר קבעה במפורש כי לא ניתן להקים במקום יותר משתי דירות. אבנון, כך נטען, פנה אל הרשויות כדי לטפל בפעולות הבלתי חוקיות של העירייה ולא נענה. "התועלת הכספית" שהפיקו היזמים בגין תוספת של 5 דירות מעל המותר, הוערכה ע"י אבנון בסכום של כ- 200 אלף דולר.

ד.         בהתייחס למבנה שהוקם ברח' מוהליבר 22 בקרית שמואל נטען, שפייג היה היזם "הבכיר". כן נטען, שבקשר לבנין זה אושרו הקלות החורגות מן המותר לפי החוק, בין היתר  בנוגע למספר יחידות הדיור.  עוד נאמר, שטענות אבנון נגד הועדה המחוזית שאישרה את החלטת הועדה המקומית, עומדות לדיון במסגרת עתירה מינהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתיק עת"מ 111/00.

6.         בישיבת ההקראה נרשם מפי אבנון שהוא מודה בפרסום. כן נרשם שאבנון טוען "אמת דיברתי" ושהפרסום "היה לצורך ציבורי הקשור בניהול האגודה השיתופית...".

            בישיבה זו הוחלט בהסכמת הצדדים, כי עדויות ראשיות תוגשנה בתצהירים.

7.         בתצהירו של פייג נטען כי "הפרסום הינו שיקרי וכוזב ועומד  בסתירה מוחלטת  לעובדות בשטח". התצהיר כולל הפניות לששה הליכים שהתנהלו בפני ועדות התכנון ובבית המשפט המחוזי, תוך שהודגש כי לאורך כל הדרך הוחלט לדחות את טענותיו של אבנון.