פסק-דין בתיק עפ 2726/07

א.         בפנינו ערעור המדינה על החלטתו של בית-משפט השלום בחדרה (סגן הנשיא כב' השופט ס. מוחסן) מיום 29.10.07 בת.פ. 1275/05, לפיה החליט בית-משפט קמא לבטל את הרשעתו של המשיב והוטל עליו  לבצע עבודות של"צ בהיקף של 300 שעות לפי תכנית שהוכנה על ידי שירות המבחן. 

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

            כנגד המשיב, יליד 17.9.1970, רואה חשבון במקצועו, העוסק בנוסף לכך גם בהוראה, הוגש כתב אישום, שבאישום הראשון שבו נטען שבתאריך 26.2.06 זייף המשיב 8 תלושי שכר וכן הודעת פיטורין (להלן: "המסמכים המזוייפים") של המעסיק גנאים ג'מיל אחמד, ומסר אותם לגיסתו, כל זאת מבלי שגיסתו של המשיב עבדה אצל אותו מעסיק.

            הגיסה הגישה למוסד לביטוח לאומי, סניף חדרה, תביעה לדמי אבטלה ובתמיכה לתביעתה, היא צירפה את המסמכים המזוייפים הנ"ל. בדרך זו ניסתה הגיסה לקבל במרמה דמי אבטלה בסכום של 13,248 ש"ח.

            כתב האישום מייחס למשיב באישום הראשון עבירות של זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ונסיון לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 415 + 25 + 29 לחוק העונשין.

            באישום השני נטען שבתאריך 25.5.04 הנחה המשיב את המעסיק למסור הודעה במשטרה לפיה הוא אכן העסיק את גיסתו של המשיב (ראידה), וזאת בכוונה להכשיל חקירה פלילית. נטען בכתב האישום שבכך ניסה המשיב להניע אדם שבחקירה על פי דין ימסור הודעת שקר.

            המדינה מייחסת למשיב באישום זה עבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

ג.          המשיב כפר בעובדות כתב האישום, נשמעה המסכת הראייתית במלואה וביום 20.12.06 ניתנה הכרעת דינו של בית-משפט קמא שבה נקבע כי עלה בידי המדינה להוכיח את אשמתו של המשיב מעבר לכל ספק סביר. לפיכך הרשיע בית-משפט קמא את המשיב בביצוע העבירות נשוא כתב האישום.  

ד.         בישיבת בית-משפט קמא מיום 10.1.07 הורה בית-המשפט, לפי  בקשת הסניגור, על הזמנת  תסקיר שירות המבחן שהתבקש לבחון, בין היתר, את סוגיית ביטול הרשעתו של המשיב.

            בתסקיר מיום 4.7.07 שהונח בפני בית-משפט קמא צויין שאין לחובתו של המשיב הרשעות פליליות קודמות. שירות המבחן התרשם מיכולותיו של המשיב, מן הנטיה להישגיות ומשאיפותיו להתקדם הן מבחינה משפחתית והן בתחום המקצועי והכלכלי.

יחד עם זאת, התרשם שירות המבחן שלמשיב קושי להתמודד במצבי מתח וקונפליקט, ונראה שהוא נוקט בדפוס הימנעותי שלעתים בא לידי ביטוי בריצויו של האחר כדי להפחית את עוצמת המתח וחוסר הנעימות.  למשיב קושי בהצבת גבולות לסובבים אותו. בנוסף התרשם שירות המבחן שהמשיב מביע חרטה בגין מעשיו ומבטא מוטיבציה לפצות ולשלם בגין  טעותו.

            התרשמות שירות המבחן היא שאין המדובר בארוע המשקף התנהלות עבריינית ומפרת חוק. המשיב אף נושא באחריות למעשיו וניכרת בו יכולת הפנמה והכרה לגבי חומרת מעשיו ומשמעותם.

            שירות המבחן סבור שלהרשעתו של המשיב עשויה להיות השלכה חמורה על המשך עיסוקו, הן בתחום ההוראה והן בתחום ראיית החשבון. מכאן המלצת שירות המבחן לשקול בחיוב את ביטולה של ההרשעה.

ה.         בהחלטתו מיום 29.10.07, היא ההחלטה נשוא הערעור, ציין בית-משפט קמא שיש לבחון האם בעניינו של המשיב יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני עניינו האישי של המשיב, דהיינו - יש לבחון את נסיבותיו האישיות של המשיב ואת השיקול שלא לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו בעתיד.

לענין השאלה של הימנעות מהרשעה או ביטול הרשעה, מפנה בית-משפט קמא לפסק הדין הידוע ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337.

ו.          בשים לב לפסיקה הרלבנטית, כותב בית-משפט קמא שההכרעה בעניינו של המשיב איננה קלה. העבירות שביצע המשיב הינן עבירות חמורות, והאפקט הציבורי של הרשעה בדין והשתת עונש מרתיע למבצעי עבירות מסוג זה הוא משמעותי וחשוב. יחד עם זאת, מוסיף בית-משפט קמא שעליו להביא בחשבון את השיקול האינדיווידואלי שעניינו נסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות של המשיב, ושיקולי שיקומו.

            מוסיף בית-משפט קמא שכעולה מן התסקיר, לא קיבל המשיב תמורה בגין ביצוע העבירות, אין למשיב הרשעות קודמות, הוא אדם בעל דפוסים נורמטיביים, וקיים חשש שההרשעה תפגע בעתידו.

המשיב עוסק בראיית חשבון ובהוראה ואם יורשע הוא עלול לאבד את משרתו, הן בתחום ראיית החשבון והן בתחום ההוראה, אולי לתמיד, ולהפוך לנתמך סעד (סעיף 14 בהחלטתו של בית-משפט קמא). 

לדעת בית-משפט קמא, מבחינת שיקולי הענישה, נראה כי הצורך בהרתעה אישית של המשיב באה על סיפוקו הואיל והמשיב הפיק לקח מעצם התנהלות ההליך הפלילי כנגדו. כפות המאזניים, מבחינת הרתעת הרבים, מאוזנות הואיל ומחד גיסא, ננקט הליך פלילי נגד המשיב, אך מאידך גיסא, אין המדובר בעבריין שעלול לחזור ולבצע עבירות דומות בעתיד.