פסק-דין בתיק עפ 2718/07

א.כללי

בפני ערעור פלילי, על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה בעכו (להלן, " בימש" קמא"), שניתן ביום 25/9/07 על ידי כב' השופט יעקב בכר בתיק ת 9007/05.

הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין.

ב. פסק הדין של ביהמ"ש קמא

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה במהירות 139 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, ובכך עבר עבירה בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המערער כפר בבימ"ש קמא וטען, שמהירותו היתה לכל היותר 90 קמ"ש וכי מד המהירות ששימש את השוטר, הנו מכשיר ניסיוני שתוצאתו אינה מדויקת. ביהמ"ש, שמע את השוטר שרשם את הדו"ח ואת הנאשם, כמו כן, הוגשה חוות דעת שעסקה בהשפעת הגורם האנושי בהפעלת המכשיר על התוצאה. (להלן, " חוות הדעת").

בימ"ש קמא ביסס את הכרעת דינו על שני נדבכים: הראשון, תוצאת מד המהירות (וסקא"ר) (להלן, " וסקא"ר"). השני, דברי הנאשם שנרשמו בדו"ח (ת/1).

בנדבך הראשון, הגיע בימ"ש קמא למסקנה שהתביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את העובדות שבבסיס העבירה בה הואשם ושניתן להסתמך על תוצאת הוסקא"ר וביתר פירוט, המכשיר הופעל על ידי רס"ר אפריים דמתי, שהנו שוטר מוסמך ומיומן בהפעלת הוסקא"ר. הוסקא"ר היה תקין בזמן הפעלתו ומדידת מהירות רכב המערער. המכשיר עבר כיול כפי שמופיע  בסע' 1 לת/2, הן בתחילת המשמרת והן בסופה. המכשיר הופעל בתנאי שטח שמבטיחים קבלת תוצאות נכונות. יצוין שבעת המדידה רכבו של המערער היה רכב בודד על הכביש, כך שלא עבר כל רכב אחר בין רכב המשטרה לבין רכב המערער.

בנדבך השני, הסתמך בימ"ש קמא על דברי המערער שנרשמו בדו"ח ת/1 שם נאמר: "לפי התרשמות שלי לא נראה לי 140. נסעתי  120  110 קמ"ש".

בימ"ש קמא קבע שטענת המערער, כי לא נסע במהירות העולה על 90 קמ"ש, הנה "סתמית ובלתי מבוססת..." שכן המערער לא הצביע על כל פגם שנפל בהפעלת המכשיר, תקינותו או בתנאי הדרך, מכאן קבע בימ"ש קמא: "אין להעלות על הדעת כי תתקבל טענת הנאשם בדבר טעות במדידה, כאשר אין הוא מבסס, אף לא לכאורה, את הסיבה או הגורם לטעות." (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 24-25).

לאור כל האמור לעיל, קבע בימ"ש קמא שאשמתו של המערער הוכחה מעל לכל ספק והרשיעו בעבירה שיוחסה לו וגזר עליו את העונשים הבאים: קנס על סך 900 ש"ח שישולם בשלושה תשלומים ופסילה על תנאי לשלושה חודשים כמפורט בגזר הדין.

להשלמת התמונה יצוין, שהצדדים לא התייצבו להשמעת הכרעת הדין, בדיון שנקבע ליום 20.12.06, אלא שבטעות הכרעת הדין פורסמה באתר ביהמ"ש, מכאן שבימ"ש קבע שהכרעת הדין המחייבת הנה זו שניתנה בנוכחות הצדדים ביום 25/9/07.

ג. טענות המערער

המערער אינו מיוצג, בהודעת הערעור וכן בטיעוניו בפני, הוא מיקד את טענותיו בפגמים שלדעתו נפלו בהליך בבימ"ש קמא ואשר מחייבים זיכויו או ביטול הכרעת הדין והחזרת התיק לבימ"ש קמא. להלן אביא את עיקר טענותיו של המערער: ראשית, החלטת בימ"ש קמא מיום 4/10/06 שקיבל את בקשת התביעה לתקן את כתב האישום ולהוסיף חוות דעתו של העד אינג' תיאודור הופמן ממכון התקנים. לטענתו, לא ניתנה לו הזדמנות סבירה לעיין בראיה ונגרם לו עיוות דין וזאת בניגוד לסעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן, " החסד"פ"). שנית, היעדר החלטת ביהמ"ש בבקשה לתיקון פרוטוקול. הבקשה הוגשה ביום 16/10/06, אך עותק ממנה, לא נמצא בתיק בימ"ש קמא. שלישית, בימ"ש קמא לא נתן למערער להעלות את בקשת תיקון הפרוטוקול במועד שנקבע למתן הכרעת הדין. רביעית, השוטר שרשם את הדו"ח, לא הציג בפניו אישור כיול, על אף בקשתו ונראה כי אישור הכיול הוכן בדיעבד.

ד.טענות המשיבה

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור וסמכה את ידה על פסק דינו של בימ"ש קמא, שפירט את התנאים הדרושים לקבלת תוצאת הוסקא"ר וקבע שהם מתקיימים במקרה דנן. טענתו של המערער, שהוא לא נסע במהירות שיוחסה לו, הנה סתמית ולא מנומקת. שכן לא די בטענת המערער שהוא העריך שהוא נסע במהירות המותרת.

ה.דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים ולאחר בחינת פסה"ד של בימ"ש קמא, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

בסופו של יום בימ"ש קמא בחן את הראיות שהוצגו בפניו ושעיקרן תוצאת מדידת הוסקא"ר וכן דברי הנאשם שנמסרו לשוטר ואשר נרשמו בדו"ח ועל בסיסן קבע שאשמתו של הנאשם הוכחה מעל לכל ספק סביר. מכאן שעיקר ההרשעה מבוססת על תקינות הבדיקה ועל דברי הנאשם, שהנם ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות, שערכאת הערעור לא תתערב בהם, אלא במקרים חריגים ולעניין זה ראו: ע"פ 425/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (2007) וע"פ 6973/06 הייב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2007).

מסכים אני עם בימ"ש קמא, שטענת המערער לפיה הוא נסע במהירות המותרת, לא יכולה לעמוד מול תוצאת הוסקא"ר, שעה שמוכיחים את תנאי הבדיקה, כפי שהובאו לעיל. לשם הוכחת המהירות בה נסע המערער, לא די באמרתו או תחושתו שהוא נסע במהירות המותרת, אלא עליו להראות שבדיקת הוסקא"ר לא שיקפה את המהירות האמיתית של נסיעתו בין באופן כללי ובין באופן הפעלת המכשיר בנסיבות המקרה.

המערער לא הגיש חוות דעת לעניין הפעלת המכשיר ולא תקף את התנאים עצמם, אלא הסתפק באמירה כללית, שמדובר במכשיר ניסיוני שבדיקתו לא משקפת את המהירות האמיתית והנכונה בה נסע. עוד טען שלא הוצג בפניו אישור כיול, וזאת על אף אישור הכיול שהוגש לבימ"ש קמא ואשר סומן ת/2, מכאן שדין טענתו בעניין זה להידחות.

המערער בהודעת הערעור, העלה טענות רבות ביחס לניהול ההליך ולפגמים שנפלו בו. פגמים שלדעתו, גרמו לו לתחושה קשה, ולמחשבה שלא נעשה איתו צדק, בלשון המעטה.