פסק-דין בתיק עפ 2704/07

כב' השופטת קינן:

1.         ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות, מיום 24/10/07 (כב' השופטת לאופר חסון).

            המערער הורשע על פי הודאתו, לאחר תחילת המשפט, במסגרתו של הסדר טיעון בו נקבע כי המערער יחזור בו מכפירתו, יודה בעובדות כתב האישום המתוקן שעניינו עבירה של החזקת סכין, בניגוד לסעיף 186 א' לחוק העונשין, ובנוסף יודה בעבירה שלא נכללה  מלכתחילה בכתב האישום - עבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, בניגוד לסעיף 275 לחוק.

            לענין העונש סוכם כי הצדדים יעתרו לתקופת מאסר של שלושה חודשים, בניכוי ימי המעצר בו היה המערער נתון בגין העבירות נשוא הסדר הטעון, וזאת לענין העבירה של הכשלת שוטר.

בגין ההרשעה בעבירה של החזקת הסכין הוסכם כי הצדדים יעתרו להארכת התנאי שהיה תלוי ועומד כנגד הנאשם בת.פ. 177/05 שלום קריות, בשנתיים נוספות, ובנוסף יגזר עליו קנס.

            בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון וגזר על המערער את העונשים הבאים:

            בגין העבירה על סעיף 186(א) -הוארך המאסר על תנאי בן 9 חודשים, מת.פ 1771/05, בשנתיים מיום גזה"ד וכן הושת עליו קנס בסך 1,600 ש"ח או שני חודשי מאסר תמורתו. נקבע כי הקנס ישולם ב-4 תשלומים חודשיים שווים שהראשון בהם ב-28/12/07.

            בגין העבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, נגזרו על המערער 3 חודשי מאסר, בניכוי תקופת מעצרו, מיום 02/08/07.

2.         הערעור נסוב על רכיב הקנס וליתר דיוק על תקופת המאסר חלף הקנס.

            לטענת ב"כ המערער (שיש לה סימוכין בחומר הראיות שהובא בפני בימ"ש קמא), המערער עני מרוד וחסר כל ואין לו כל אפשרות לשאת בתשלום הקנס ועקב כך לא יהיה מנוס מהושבתו מאחורי סורג ובריח למשך חודשיים. בכך, לטענתו, יהיה משום ענישה קשה ובלתי מידתית של המערער, אך משום עוניו.

            המשיבה עותרת לדחיית הערעור. לטענתה, הקנס הנמוך וחלף הקנס שנקבע תמורתו תואמים את חומרת העבירה. ביטולו של המאסר, חלף הקנס, בידיעה שהמערער לא ישלם את הקנס, בהעדר תמריץ לעשות כן, תביא לכך שהמערער יצא פטור בלא עונש, על אף הרשעתו בעבירה של נשיאת סכין, שאת חומרתה היתרה הדגישו בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, חזור והדגש.

3.         דין הערעור להתקבל ככל שהוא נוגע לקנס, וזאת הן מהטעם העובדתי, בהיבט הנסיבות הקונקרטיות והן בהבט העקרוני.

            באשר לנסיבות הקונקרטיות;

            בכתב האשום המקורי יוחסה לנאשם עבירה אחת בלבד והיא החזקת סכין. לקראת סיום שמיעת ראיות התביעה, קיימו הצדדים משא ומתן לסיום הפרשה בהסדר טעון. הגם שלא פורטו המניעים שהביאו למו"מ, ברי ששני הצדדים סברו כי עונש המאסר בן תשעה חודשים העתיד להגזר על המערער, אם יופעל המאסר על תנאי, חמור מדי ואינו הולם את נסיבות המקרה. נראה כי ב"כ הצדדים היו תמימי דעים כי ניתן להסתפק בשלושה חודשי מאסר בלבד, שיהיה בהם כדי לבטא עונש ראוי ומידתי בגין כלל המעשים המהווים את מסכת העובדות העולה מכתב האשום. כדי לעקוף את המגבלה המתחייבת מהפעלת המאסר על תנאי הוסכם איפוא כי בגין העבירה המקורית שיוחסה למערער-החזקת סכין, יעתרו הצדדים להארכת התנאי ולקנס, ומאידך, וכדי שהמערער לא יצא פטור בלא עונש מאסר, נקבע כי בגין אותה מסכת עובדתית שהתבררה, יודה המערער בעבירה נוספת והיא הכשלת שוטר ובגינה יושתו עליו שלשה חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו.

            כעולה מן העובדות שהתבררו בבית משפט קמא, ואינן שנויות במחלוקת, המערער אינו עובד, מחוסר בית ונעדר אמצעים כלכליים, אף לא כדי קיומו, ובשל כך אין ביכולתו לעמוד בתשלום הקנס שנגזר עליו. אף שהקנס אינו כבד, באופן אבסולוטי, ברי כי בנסיבותיו האישיות של המערער פרעונו אינו בר השגה. הפעלת מאסר בן חודשיים, חלף הקנס, פירושה המעשי הוא כי יהיה עליו לרצות שני חודשי מאסר נוספים, מעבר למוסכם, ומעבר למה ששני הצדדים ראו כעונש מידתי ראוי והולם. הפעלת המאסר חלף הקנס בעניננו, תביא להארכת ענש המאסר ב"דלת האחורית", בניגוד להבנות ורק בשל עוניו של המערער.

4.         באשר להיבט העקרוני:

            סעיף 71.(א) לחוק העונשין קובע לאמר:

"בית המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו ובלבד שתקופת המאסר במקום הקנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה בשלה הוטל הקנס"

            הסעיף קובע את הרף העליון לתקופת המאסר, חלף הקנס, אך אין בו קביעה באשר ל"שוויה" של תקופת מאסר בהיבט הכספי. מעיון בפסיקה עולה כי קביעת אורך תקופת המאסר אינה נעשית על פי אמת מידה אחידה וקבועה אלא תוך התייחסות ספיציפית לטיב העבירה וליכולת  הפרעון המעשית של העבריין הקונקרטי.