פסק-דין בתיק עפ 2684/07

א. כללי

בפני ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש. יציב), (להלן, " בימ"ש קמא"), שניתן ביום 23/9/07 בתיק פל 228/07 ואשר על פיו בתום פרשת התביעה נתקבלה טענת הנאשם, שאין לחייבו להשיב לאשמה, ובעקבותיה ועל פיה זיכה בימ"ש קמא את המשיב.  

ב. ההליך בבית משפט קמא

המשיב יליד 1982, הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39 א וסעיף 38 (1) לפקודת התעבורה (נ"ח), התשכ"א 1961, (להלן, " הפקודה") ועבירה של נהיגה בקלות ראש עבירה לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודה.

על פי הנטען, נהג המשיב ביום 12/11/05, שעה 04:20 ברכב פרטי בכביש השירות מכיוון מועדון "מודה באר" ופנה לכיוון חיפה תוך שהוא נוסע בזיגזג ועקב זאת נעצר לביקורת.

בדיקת המשיב הראתה כי הוא נהג כשבדמו מצוי ריכוז אלכוהול בשיעור 118.7 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם.

המשיב כפר בעובדות כתב האישום ובימ"ש קמא שמע את עדי המאשימה ושבאמצעותם הוגשו המוצגים ת/1 עד ת/6.

בימ"ש קמא קבע כי המערערת לא הביאה ראיות שיחייבו את המשיב להשיב לכתב האישום וזיכה אותו. על כך מלינה המערערת. מכאן שהשאלה המתבקשת היא: האם היה די בראיות אלו כדי לחייב את המשיב להשיב לאישום?

ג. טענות הצדדים

1. טענות המערערת

בימ"ש קמא טעה משלא יחס כל משקל לראיות המערערת בשלב זה וקבע כי הנאשם אינו מחויב להשיב לכתב האישום. עוד נטען כי בימ"ש קמא שגה משקבע כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה לשם הוכחת שכרותו. לטענת המערערת, בפני בימ"ש קמא עמדו מספר ראיות שיש בהן בכדי להוות ראיות לכאורה לאשמתו של הנאשם:

ראשית, הוכחת בדיקת הכיול אינה תנאי לקבילות בדיקת הנשיפה, שכן לטענת המערערת, בדיקת הנשיפה קבילה לפי הוראות סעיף 64ב(ד) בצירוף (ג) לפקודה ביחד עם תקנות 169ד(ב) ותקנה 169ט לתקנות.

מכאן שהמערערת הוכיחה את שכרותו של המשיב שעה שהגישה את תוצאות בדיקת הנשיפה ת/4. עוד הוסיפה המערערת, שבפני ביהמ"ש הונחו ראיות לפיהם המכשיר כויל, כך למשל, עדות רס"ר סמי טל.

ב"כ המערערת, הפנה אף למספר פסקי דין שבהם על אף שלא הוצג אישור לכיול המכשיר, עדיין ביהמ"ש הרשיע את הנאשמים.

שנית, על פי עדויות המאשימה נצפה המשיב נוהג בזיגזג ונסיעתו לא הייתה יציבה, תוך ביצוע סטיות חדות מימין לשמאל וההפך, (ת/3 ו- ת/6).

שלישית, המשיב אישר בעדותו כי הוא שתה "שתי בירות של חצי ליטר", (ת/)2. עוד עתרה המערערת להורות לבית המשפט לקבל כראיה את פלט בדיקת הכיול.

2. טענות המשיב

הסנגור טען כי המערערת מעלה בהליך זה טענות שזכרן לא בא בבימ"ש קמא ולטעמו, היא מנועה מלעשות כן. בימ"ש קמא, התייחס לטענות שהעלתה המערערת בפניו וכיום היא מנסה לעשות "מקצה שיפורים", מהלך שבימ"ש זה מתבקש למנוע, כי הרי לו טענות אלו היו מועלות שם, היה ביהמ"ש לתעבורה מתייחס לאותן טענות ומכריע בהן.

המשיב המשיך וטען כי אין כל ממש בטענות המערערת והחלטתו של בימ"ש קמא צודקת ונכונה היא. המשיב הוסיף ותקף את התנהלות המערערת בבימ"ש קמא הן ביחס למסירת חומר החקירה והן להגשת הראיות, תוך הדגשת חובתה להוכיח תנאים מקדמיים בבואה להסתמך על מכשיר מדעי, ובזה היא כשלה, לגישתו.

על יסוד כל אלה, ביקש המשיב לדחות את הערעור.

ד.      דיון והכרעה