פסק-דין בתיק עפ 2681/07

א. כללי

בפני ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה חיפה, (להלן " בימ"ש קמא"),  ואשר ניתן על ידי כב' השופט שמואל יציב, ביום 20.9.07, בתיק ת' 1545/07.

ב. ההליך בבית משפט קמא

המערער יליד 1984, הובא לדין בבית משפט קמא  בגין עבירה של  נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961, (להלן, " הפקודה").

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. בית משפט קמא, גזר על המערער את העונשים הבאים:

פסילה בפועל למשך 30 חודשים מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, מאסר מותנה של 4 חודשים ולמשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בשכרות או נהיגה בזמן פסילה, קנס בסך של 2,500 ש"ח שישולם בחמשה תשלומים כשהראשון יהיה ביום 21.10.07.

הערעור מופנה כנגד ההרשעה בדין ולחלופין לעניין העונש.

ג. העובדות הצריכות לענייננו הן

בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 1.6.06 בשעה 02:43. השוטרים, רושרוש  שערך זכ"ד ת/1 ושאהין שערך זכ"ד ת/2, הבחינו במערער יוצא ממתחם המועדון 1.8. מתברר כי השוטרים רדפו אחרי המערער עד שעצרוהו, בבדיקה נדף מפיו ריח של אלכוהול. נערכה לו בדיקה באמצעות הינשוף, בדיקה שהעידה על הימצאות כמות של אלכוהול העולה על המותר.

ד. טענות הצדדים

1. טענות המערער

המערער טוען כי בימ"ש קמא טעה משלא נתן כל משקל לעובדה כי מפעיל הינשוף לא היה במקום והגיע בשלב שלאחר המרדף ועריכת בדיקת המאפיינים. לגישתו של המערער אין לסמוך על בדיקת הינשוף משום שעולה מהראיות שהמפעיל של המכשיר לא היה עם המערער 15 דקות לפני עריכת הבדיקה, כך שהוא אינו " יכול לדעת אם הוא לא שתה, אכל או עישן בזמן זה".

עוד טען המערער כי נרשם שהינשוף הופעל בשעה 03:00 ובאותה שעה נלקחה הנשיפה ופלט המכשיר ציין שהבדיקה בוצעה בשעה 03:04, מכאן ניתן להסיק כי נפלו טעויות בזמנים הנוגעים לתהליך הבדיקה, טעויות שיש לתת להם משקל ממשי ומשמעותי.

ב"כ המערער סבור שיש לתת לאמור לעיל משקל יתר, משום שבימ"ש קמא לא קבע ממצאי מהימנות ולא התייחס כלל לעדות המערער והעד מטעמו.

המערער הוסיף וטען כי במידה והערעור על הכרעת הדין ידחה, מתבקש בית המשפט להקל בדינו של המערער. העונש שהושת עליו חמור הוא וחורג מגדר הענישה המקובלת במקרים דומים, זאת לאור נסיבות המקרה, תוצאות בדיקת הינשוף ועברו התעבורתי הקל ביחס לתקופת נהיגתו.

2. טענות המשיבה

לדעת ב"כ המשיבה, ת/6 מעיד על קיום כל תנאי הבדיקה, ראיה זו לא נסתרה ואף המערער לא טען דבר בעניין זה, מכאן שממצאי בימ"ש קמא מבוססים דיים. שאר טענות המערער ספקולציות הן ולא מעבר לכך, לטעמו.

המשיבה סבורה כי בימ"ש קמא קבע ממצאי מהימנות, זאת משום שאמץ את גרסת העדים מטעמה. ובהקשר לטענת המערער שלא בוצעה בדיקת דם חרף בקשתו, טען ב"כ המשיבה כי הנושא לא הועלה על ידו בבימ"ש קמא, מה גם, אין בכך כדי לשלול את קביעת בדיקת הינשוף.

על כן, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור.

ה. דיון והכרעה

באשר לטענות המערער ביחס להכרעת הדין אומר כי בימ"ש קמא סקר את הראיות, התייחס לעדויות שהיו בפניו ולמסמכים שערכו אותם עדים והחליט להרשיע את המערער. בימ"ש קמא התייחס גם כן, לעדות הנאשם ולעד ההגנה מטעמו. מכאן ניתן לקבוע כי הוא אימץ את גרסת עדי המשיבה ודחה את גרסת המערער.