פסק-דין בתיק עפ 2620/07

בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מ. אלטר) מיום 25.4.07 בת.פ. 405/95, וכן על גזר הדין מיום 16.7.07.

א.         העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המערער מס' 1 (יליד 1947) והמערער מס'  2 (יליד 1948) הורשעו, יחד עם שתי חברות אותן ניהלו, בביצוע עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") במועדים שונים בין השנים 1992-1994.

המערער מס' 1  (שהיה הנאשם מס' 3 בבית-משפט קמא) הורשע בביצוע 10 עבירות לפי סעיף 215 לפקודה, (חודשים ינואר 93 עד אוקטובר 93 באישום מס' 1), 10 עבירות לפי סעיף 219 לפקודה (אי העברת מס שנוכה, בחודשים ינואר 93 עד אוקטובר 93 באישום מס' 2),  ועבירה אחת לפי סעיף 216(4) לפקודה (אי הגשת דין וחשבון במועדו וזאת לגבי שנת המס 92 באישום מס' 3).

המערער מס' 1 זוכה משאר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

המערער מס' 2 (שהיה הנאשם מס' 4 בבית-משפט קמא), הורשע בביצוע 5 עבירות לפי סעיף 215 לפקודה (לתקופה נובמבר 93 עד מרץ  94 באישום מס' 1), 11 עבירות לפי סעיף 219 לפקודה (אי העברת מס שנוכה וזאת לתקופה שמנובמבר 93 עד ספטמבר 94 באישום מס'  2) ועבירה אחת לפי סעיף 216(4) לפקודה (אי הגשת דין וחשבון במועדו וזאת לגבי שנת המס 93 באישום מס' 3).

בית-משפט קמא זיכה את המערער מס' 2 משאר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

המערער מס' 1 שימש כמנהלה של החברה -  הנאשמת מס' 1  עד נובמבר 1993, ואילו המערער מס' 2 שימש כמנהלה החל מחודש נובמבר 1993.

ב.        ישיבת ההקראה בתיק זה התקיימה ביום 14.10.96 בפני כב' השופט איתן מגן (ז"ל).

במהלך השנים בוצעו בכתב האישום המקורי מספר תיקונים בהסכמת הצדדים. 

כתב האישום הרלוונטי לצורך דיוננו הוא נוסחו של תיקון מס' 4 של כתב האישום כפי שבוצע ביום  13.11.01.

אמנם, בכותרת כתב האישום כתוב: "תיקון מס' 3", ואולם זהו התיקון הרביעי של כתב האישום, כפי שהודפס ביום 12.11.01.

גם בו בוצעו תיקונים בהסכמה במהלך ישיבת בית-המשפט מיום 12.2.03, כשאישום מס' 5 נמחק, ובאישום מס' 2 נמחקו פרטי אישום 37 עד 45. (עיינו בנספח א' לסיכומיו של ב"כ המערערים בבית-משפט קמא והפירוט שבעמ' 3 - 4 בסיכומי ב"כ המשיבה בבית-משפט קמא).

ג.          בישיבת ההקראה מיום 14.10.96 הודה סניגורם של  המערערים, בשמם, כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היו שתי החברות, הנאשמות מס' 1 ומס' 2, בגדר "חברה פרטית שנתאגדה בישראל על פי פקודת החברות ועיקר עיסוקה בעבודות בנייה", וכי הן העסיקו עובדים בזמן הרלוונטי. משום כך הן חייבות היו להגיש, באמצעות מנהליהן,  דו"חות ניכויים לפקיד השומה עד ה-15 בכל חודש, וכן להעביר לפקיד השומה את המסים שניכו מן השכר.

הסניגור אף הודה כי היה על הנאשמת מס' 1, באמצעות מנהליה, להגיש דו"חות שנתיים על הכנסותיה בשנים 1992 ו-1993,  וכי הדו"ח לשנת המס 1993 טרם הוגש, אך טען כי יש לכך סיבה מספקת, והכחיש שהדו"ח לשנת 1992 לא הוגש במועד. 

ד.         בישיבת ההוכחות הראשונה שהתקיימה ביום 29.1.97, הודיע סניגורם של המערערים כי מוסכם שדו"חות הניכויים הוגשו כמפורט באישום מס' 1, וכי הסכומים המפורטים באישום מס' 2 מבוססים על הדו"חות שהוגשו כמפורט באישום מס' 1.

כמו כן הודה הסניגור לגבי אישום מס' 4, שהדו"ח נשוא אותו אישום, הוגש רק ביום 29.10.95 וכי הסכומים המפורטים באישום טרם שולמו.

הסניגור גם אמר באותה ישיבה:

"אין מחלוקת שהסכומים המפורטים באישום 3 מופיעים בדו"חות שהוגשו על-ידי הנאשמים כמפורט בסעיף 3 לאישום 2 וסעיף 5 לאישום".