פסק-דין בתיק עפ 2566/07

השופט ר. שפירא [אב"ד]:

הערעור בתמצית:

בפנינו ערעור הנאשם על הכרעת דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת נ. שרון) שניתנה במסגרת ת.פ. 6418/00 ביום 21.5.07, לפיה הורשע הנאשם בעבירה של מרמה והפרת אמונים בנוגע למעשים שנעשו בעת היותו שוטר וסוהר בבית מעצר גליל. במסגרת גזר הדין נדון המערער ל- 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 6,000 ש"ח. המערער זוכה מעבירה של מעשים מגונים בנסיבות של אינוס והורשע, כאמור, בעבירה של מרמה והפרת אמונים.

הרקע וטענות הצדדים:

נגד המערער הוגש כתב אישום לפיו ביצע במתלוננת מעשים מגונים ביום בו באה לבקר את בנה שהיה עצור בבית מעצר גליל. כן יוחסה לו עבירה של מירמה והפרת אמונים בנוגע למעשים המתוארים בכתב האישום. המערער היה סוהר בבית המעצר והסיע את המתלוננת לתחנת האוטובוס לאחר הביקור בבית המעצר. בכתב האישום נטען כי ביצע במתלוננת מעשים מגונים לאחר שלקח את המתלוננת לעיר העתיקה בעכו, קנה לה במתנה צלחת והציע לה ללכת למקום שקט כדי לדבר.

המערער טען בעדותו בפני בימ"ש קמא כי ריחם על המתלוננת מאחר שהיה זה יום חם והיא בזבזה את כל כספה על קניית מצרכים לבנה העצור בקנטינה ולכן הציע להקפיצה לתחנת האוטובוס ומשסיפרה לו שיש לה אירוע כלשהו ואין לה כסף למתנה, לקח אותה לקרוב משפחתו המייצר בעיר העתיקה בעכו מזכרות מנחושת ונתן לה צלחת נחושת שערכה נמוך ושווייה הכספי כמה שקלים בודדים ולמעשה אף לא שילם לקרוב משפחתו על צלחת זו. כן טען המערער בבית משפט קמא כי באחד הימים אמרה לו המתלוננת שהיא אלמנה ומעוניינת להכיר מישהו ולכן נתן לה את מספר הטלפון של אחיו, יצחק הררי, החובש כיפה, שבאותה עת אשתו חלתה בסרטן השד ולדבריו אמר לו כי הוא מעוניין להכיר אישה עימה יוכל לקיים יחסי אישות. לטענת המערער, המתלוננת ביקשה ממנו שימסור את מספר הטלפון שלה לאדם אותו הוא מעוניין להכיר לה.

בימ"ש קמא קבע בהכרעת דינו כי גרסתו של המערער כי אחיו הוא זה שצריך לייחס לו את המעשים המגונים שנעשו לכאורה במתלוננת הינה גרסה כבושה, שלא היה לה ביטוי באף אחת מהודעותיו של המערער במשטרה ודבר זה פוגם באמינותה ועל כן משקלה יהיה נמוך ביותר, אם בכלל, במכלול הראיות שבפני בימ"ש קמא. כן נקבע כי בראיות שהציגה המאשימה לא היה די כדי להוכיח את אשמתו של המערער בנוגע למעשים המגונים המיוחסים לו, במידה הנדרשת במשפט פלילי, וכי עדותה של המתלוננת הינה "חלשה" ביותר ולא נמצאה בחומר הראיות כל הנמקה "ממשית" שתתמוך בדבריה. לכן זוכה המערער מעבירת המעשה המגונה מחמת הספק. באשר לעבירת מירמה והפרת אמונים קבע בימ"ש קמא כי המערער טען לראשונה בביהמ"ש כי המתלוננת טענה בפניו שהינה אלמנה ומעוניינת להכיר מישהו והוא הכיר לה את אחיו, יצחק, ולא אמר לה כי הוא אחיו. בימ"ש קמא ציין  שעדותו של המערער בנקודה זו הינה עדות כבושה בעלת משקל נמוך ביותר ובכל זאת קיבל את עמדת המערער כי יצר קשר בין אחיו למתלוננת ובכך סטה מנורמות היושר המקובלות והנדרשות מאנשי ציבור, הפר אמונים ולא התנהג כפי ששוטר סביר היה נוהג. על כן, הורשע המערער בעבירה של מירמה והפרת אמונים. 

המערער טוען כי בשלב הגשת כתב האישום לא ידעה המאשימה את מה שטען המערער במשפט - כי מסר מספר טלפון של אחיו למתלוננת. מכאן, טוען המערער, שהפרת האמונים שיוחסה לו במקור נבעה מעצם העבירה של מעשה מגונה שיוחסה לו ולא מכך שמסר למתלוננת את מספר הטלפון של אחיו. לכן טוען המערער כי לא היה זה ראוי להרשיעו בעבירה חלופית מבלי שביהמ"ש אפשר לו להתגונן כראוי, במיוחד לגבי המצב הנפשי הדרוש לעבירה זו, וכאשר המאשימה העלתה טענה חלופית זו לראשונה בסיכומיה הכתובים. לכן מבקש המערער לזכותו מן העבירה החלופית בה הורשע - מרמה והפרת אמונים - ולו מחמת הספק.  

המערער טוען כי בימ"ש קמא קבע כי עדות המתלוננת "חלשה" ביותר ולא נמצאה בחומר הראיות הנמקה "ממשית" שתתמוך בדבריה. לכן הוא זוכה מעבירת המעשה המגונה מחמת הספק. עוד טוען המערער כי בימ"ש קמא קבע בהכרעת דינו כי עדות המערער, לפיה הכיר למתלוננת את אחיו, הינה עדות כבושה, אך למרות זאת זיכה את המערער מעבירת המעשים המגונים בשל הספק. למרות האמור לעיל, לצורך הרשעת המערער בהפרת אמונים קיבל דווקא את גרסתו הכבושה של המערער והרשיע אותו על פי גרסתו זו. המערער טוען כי לא יתכן להרשיעו על פי גרסה שלו עצמו שלא התקבלה על דעת ביהמ"ש.

עוד טוען המערער כי בימ"ש קמא הפעיל שיפוט ערכי ומוסרי מעבר למשפט הפלילי ונהג כלפיו כאילו מדובר בעבירת רשלנות ולא בעבירה הטעונה מחשבה פלילית.

המשיבה טוענת כי לאחר שעלתה לראשונה גרסתו של המערער בבימ"ש קמא לפיה הכיר בין המתלוננת לבין אחיו ביקשה ב"כ המשיבה שהמערער יוזהר שהוא עלול להיות מורשע בעבירות נוספות, שעלולות לצוץ משינוי הגרסה והדברים נרשמו בפרוטוקול בימ"ש קמא בישיבה מיום 5.2.06 עמ' 165 לפרוטוקול. לכן ניתנה למערער האפשרות להתגונן כנגד עבירה זו. עוד טוענת המשיבה כי קניית הצלחת למתלוננת, שבה מודה המערער, מהווה בעצמה ביצוע עבירה של מירמה והפרת אמונים מאחר שמדובר בקשר לא ראוי.

הכרעה:

אציע לחברי לקבל את הערעור ולבטל את הרשעתו של המערער בעבירה של מירמה והפרת אמונים.

בימ"ש קמא קבע כי אין לקבל את גרסתו של המערער, לפיה הכיר למתלוננת את אחיו, זאת מאחר שנקבע כי מדובר בגרסה כבושה, אשר הועלתה לראשונה בעדותו של המערער בפני בימ"ש קמא ולכן אין לקבלה. לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירה מכוח גרסה זו, שלא התקבלה על ידי בימ"ש קמא.

כידוע, ביהמ"ש רשאי לקבוע כי עדות איננה מהימנה בחלקה, אך לאמץ מקצתם של הדברים. ניתן לדלות מתוך עדות חלקים ולקבלם כאמינים, לערוך סינון ולהבדיל בין אמת לשקר ואין הכרח לדחות את העדות בשלמותה (ראה: ע"פ 869/81 מוחמד שניר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4), 169; ע"פ 6527/94 מנצור אחמד ע' עזיז ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3), 732, עמ' 736-737; ע"פ 526/90 עו"ד שרגא בלזר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4), 133, עמ' 186-187).

עם זאת, במקרה זה קבע בימ"ש קמא כי חלק זה בעדותו של המערער, המתייחס ל"שידוך" שערך המערער בין אחיו למתלוננת, הינו עדות כבושה שאין לקבלה. לא ניתן מצד אחד לקבוע כי חלק זה בעדותו של המערער איננו מתקבל ומאידך לבסס על אותו חלק בעדות הרשעה בעבירה של מירמה והפרת אמונים. על כן, סבורני כי יש לבטל את הרשעתו של המערער בעבירה של מירמה והפרת אמונים, אשר התבססה על עדותו של המערער שלגביה קבע בימ"ש קמא כי מדובר בעדות כבושה שאיננה מתקבלת.

באשר לטענת ב"כ המשיבה כי די בקניית הצלחת כדי להצביע על ביצוע עבירה של מירמה והפרת אמונים, מאחר שכפי הנראה כוונתו של המערער בקניית הצלחת הייתה לבוא עם המתלוננת במגע מיני, הרי שלא הוכח כי כוונתו של המערער בקניית הצלחת הייתה לבוא עם המתלוננת במגע מיני. לכן גם בימ"ש קמא לא הרשיע את המערער על סמך אירוע קניית הצלחת. בימ"ש קמא קבע כי יש להרשיע את המערער בעבירה של מירמה והפרת אמונים בגין ה"שידוך" שביצע המערער בין אחיו למתלוננת, זאת כאמור, על סמך עדותו של המערער שנקבע על ידי בימ"ש קמא כי הינה עדות כבושה בנוגע לנקודה זו. על כן, כאמור לעיל, סבורני כי לא ניתן לבסס הרשעה בעבירה של מירמה והפרת אמונים בנסיבות אלו על סמך עדותו הכבושה של המערער שלא התקבלה על ידי בימ"ש קמא ויש לזכות את המערער גם מעבירה זו.

מעבר לאמור לעיל - מדובר בהרשעה בעניין שלא נטען בכתב האישום ובהתבסס על אמירת אגב של המערער שלא אומתה בראיות נוספות ובפועל גם לא ניתנה לו הזדמנות ראויה להתגונן מפני הרשעה בהתייחס לטענה זו.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אציע לחברי לקבל את הערעור, לבטל את הכרעת דינו של בימ"ש קמא ככל שהדבר נוגע להרשעת המערער בעבירה של מירמה והפרת אמונים, לזכות את המערער גם מעבירה זו ולבטל את העונשים שנגזרו על המערער במסגרת גזר הדין.