פסק-דין בתיק עפ 2510/07

הרקע לערעורים וטענות הצדדים:

בפני ערעור הוועדה לתכנון ובניה גבעות אלונים (להלן: "הוועדה") במסגרת ע"פ 2510/07 וכן ערעור הנאשם במסגרת ע"פ 2528/07 כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בעכו בתיק עמק 21305/05 (כב' השופט ו. חאמד). הדיון בשני הערעורים אוחד בהסכמת הצדדים בהיותם ערעורים שעניינם אחד. 

הנאשם הורשע בשימוש בעבודות בניה ללא היתר בנוגע לבניין מגורים בן שתי קומות בשטח של כ- 846 מ"ר וכן בנוגע לגדר באורך של כ- 160 מ' וחויב בתשלום קנס על סך 15,000 ש"ח וחתימה על התחייבות בסך 40,000 ש"ח.

הוועדה טוענת כנגד העונשים שנגזרו על הנאשם על ידי בימ"ש קמא כי עונשים אלה אינם משקפים את רמת הענישה הנהוגה ו/או המקובלת בקשר לעבירה של אי קיום צו בית משפט. כן טוענת הוועדה כי העונש חורג באופן קיצוני לקולא מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.

הנאשם טוען כי שגה בימ"ש קמא משלא קבע כי יש לבטל את כתב האישום מחמת העדר אשמה ומשלא זיכה את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. לטענת הנאשם, הוא מתגורר עם משפחתו בבית נשוא הערעור בהיתר אשר אושר על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה על פי תוכנית ג/6550 וכן על ידי המועצה הארצית לתכנון ובניה בהחלטתה מיום 13.10.98.

הנאשם מפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ביין - כתוארו דאז) במסגרת ה"פ 122/98 בו צוין כי תוכנית ג/6550 נתנה לגליזציה לביתו של הנאשם.

הנאשם טוען כי הגשת כתב האישום נגדו לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שיקולים זרים והפליה לרעה של הנאשם. לטענת הנאשם, הוועדה הייתה מנועה ומושתקת מלהגיש כנגדו כתב אישום.

הנאשם טוען כי לא ניתנה לו זכות שימוע בהתאם לסעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי ואי עריכת שימוע טרם הגשת כתב אישום הינה פגם מהותי המחייב ביטולו של כתב האישום מאחר ומהווה פגיעה חמורה בהגנתו של הנאשם.

עוד טוען הנאשם כי טעה בימ"ש קמא משקבע מצד אחד שהנאשם השתמש בבניין ללא היתר ומצד שני כשייחס לו שימוש חורג. כן טוען הנאשם כי כתב האישום הינו לקוני ואין בו פירוט לסעיף האישום המדויק.

הנאשם טוען גם כי היה על בימ"ש קמא לבטל את כתב האישום מחמת שיהוי מופלג בהגשתו.

במענה לטענות הנאשם לפיהן ניתן לו היתר, טוענת הוועדה כי הוועדה הארצית איננה מוסמכת לאשר שימוש בבניה. לכן אין המדובר בהיתר כמצוות החוק.

באשר לזכות השימוע טוענת הוועדה כי מדובר בזכות שימור רק בעבירות מסוג פשע ולכן השימוע אינו רלוונטי לעבירת שימוש ללא היתר בבניה.

עוד טוענת הוועדה כי הנאשם ידע על הצורך בקבלת היתר בניה ושימוש והראיה שהוגשו על ידו שתי בקשות לקבלת היתר. על כן, מתייתר הצורך בשימוע.

באשר לטענות הנאשם כנגד כתב האישום טוענת הוועדה כי סעיפי האישום מפורטים בכתב האישום.

באשר לטענת השיהוי טוענת הוועדה כי משמעות קבלת טענה זו הינה הנצחת דבר העבירה, דבר הנוגד את תכלית החוק ומטרתו. לטענת הוועדה, השתהות בהפעלת אמצעי אכיפת החוק לכשעצמה לא יוצרת מניעות כלפי הרשות האוכפת, אלא במקרים קיצוניים ומקרה זה אינו נופל בקטגוריה זו. מה גם שלנאשם מיוחסת עבירת השימוש שהיא עבירה נמשכת.

דיון ומסקנות:

החלטתי לדחות את הערעורים. אפרט להלן.

באשר לערעור הוועדה על קולת העונש סבורני כי אין להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא ויש להשאיר את העונשים שהושתו על הנאשם על כנם. אמנם פסק הדין נוטה לכיוון הרף הנמוך של הענישה, למרות שמדובר בבניה נרחבת, אך מכיוון שהנאשם פעל להסרת המחדל והכשרת השימוש ולאור נסיבות המקרה, סבורני כי אין להתערב בעונשים שנגזרו על הנאשם על ידי בימ"ש קמא. על כן, אני דוחה את הערעור שהוגש מטעם הוועדה (ע"פ 2510/07).

באשר לערעורו של הנאשם, גם דינו להדחות. טענות הנאשם הועלו בפני בימ"ש קמא, אשר דחה אותן ונימק את דחייתן. אין להתערב בקביעותיו של בימ"ש קמא משום שפסק דינו מבוסס בדין ולא נפל בו כל פגם.