פסק-דין בתיק עפ 2498/07

השופטת צ' קינן:

1.         בפנינו ערעורים הדדיים על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בעכו (כב' השופטת רונית בש) מיום 6.5.07.

            המאשימה מערערת על קולת העונש והמערער משיג הן על הרשעתו בדין והן על חומרת העונש.

            לשם הנוחיות, יכונה הנאשם בת.פ. 3848/04 - "המערער" ואילו המאשימה תכונה "המשיבה".

2.         השתלשלות הענינים בבימ"ש קמא

            למערער יוחסו בכתב האישום שורה של מעשי אלימות ואיומים כלפי מי שהיתה אשתו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי ס' 382(ג) לחוק העונשין ועבירה של איומים, לפי ס' 192 לחוק הנ"ל.

3.         בפתח הדיון כפר המערער במיוחס לו בכתב האישום אך נתן הסכמתו לגישור, וביום 28.9.04 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם במסגרתו כתב האישום יתוקן על ידי מחיקת מקצת מהעובדות, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע ויתקבל לגביו תסקיר של שירות המבחן. סנגורו יוכל לבקש את ביטול ההרשעה מכוחו של ס' 192 א' לחסד"פ.

4.         כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, מנוסח כך:

" 1.        בתקופה הרלבנטית לכתב האישום זה שירת הנאשם כשוטר במשטרת ישראל.

2.         בתקופה הרלוונטית לכתב אישום זה היה הנאשם נשוי לת.ס (להלן - המתלוננת).

3.         במהלך תקופת נישואיהם, במשך כשלוש שנים לערך, נהג הנאשם להכות את המתלוננת בידיו ובעזרת חפצים שונים, לקללה ולהעליבה ולגרום לה חבלות של ממש כמתואר להלן.

            (סעיפים 4 ו-5 נמחקו - צ.ק).

6.         במהלך שנת 2001, במועד מדוייק שאינו ידוע למאשימה, כשהיו הנאשם והמתלוננת בפתח ביתם, הכניס הנאשם את המתלוננת בכוח לביתם. בתוך הבית, תפס בשערותיה ומשך אותה לתוך חדר השינה שלהם. שם, החל להכותה במכות לפניה וחנק אותה בגרונה.

8.         בתאריך 25.1.02 בסמוך לשעה 18:30 חזרה המתלוננת לביתה. הנאשם היה בבית ביחד עם שלוש אחיותיו. הנאשם שאל את המתלוננת לפשר הסימן באפו של ילדם, אמיר. המתלוננת השיבה כי הסימן נגרם כתוצאה מנפילה. בתגובה, אמר הנאשם למתלוננת "הלוואי ואת היית נופלת ומתה". לאחר זאת, הגיעו לבית אחיו של הנאשם, סלמאן מועדד (להלן: סלמאן) ובן דודתו, האדי סעד. סלמאן שאל את המתלוננת לפשר הסימן באפו של אמיר ובעוד המתלוננת משיבה לשאלתו, הגיע הנאשם מהמטבח, צעק על המתלוננת שתסתום את פיה ואיים עליה כי יחתוך אותה. אז, סטר הנאשם למתלוננת בחוזקה בלחייה השמאלית וגרם לה סימנים אדומים בלחייה ושריטה מתחת ללחייה השמאלית.

10.        הנאשם, במעשיו כמתואר לעיל, תקף את המתלוננת שלא כדין, שהינה בת זוגו וגרם לה לחבלות של ממש וכן איים עליה".

            ראיתי לנכון להביא את כתב האישום כלשונו, כיוון שהצדדים חלוקים ביניהם באשר להיקף המעשים המיוחס למערער והשלכתו על היקף של הראיות במסגרת הטעונים לעונש (במימד הזמן).

5.         בהתייחסו לכתב האישום המתוקן וטרם הודאת המערער, הודיע הסנגור את הדברים הבאים (עמ' 7 לפרוט'):

" הקראתי לנאשם את עובדות כתב האישום המתוקן. הנאשם מודה בעובדות כתב האישום המתוקן בכפוף למתן הבהרה לגבי ס' 3, לפיה מדובר בשני מקרים בלבד, שהינם המקרים הנזכרים בכתב האישום."

            לאחר ההבהרה האמורה, הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן.