פסק-דין בתיק עפ 2466/07

בפני ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בעכו (כב' השופטת רונית בש) בתיק עמ"ק 20235/04 שניתן ביום 31.5.07 שניתן לאחר שהמערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של בנייה ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר. על המערער נגזרו קנס בסך 12,000 ש"ח, תשלום " כפל אגרת בנייה " בסך 9,180 ש"ח, חתימה על התחייבות כספית וכן ניתן צו הריסה למבנה וצו איסור שימוש.

המערער טוען כנגד חיובו באגרה ובכפל האגרה בסכום של 9,180 ש"ח וטוען כי בימ"ש קמא זיכה אותו מעבירת הבניה. לטענתו, בעת תיקון כתב האישום תיקנה המאשימה את האישום לעבירת שימוש בלבד. על כן, לטענת המערער, לא ניתן לחייבו בתשלום כפל אגרת הבנייה כאשר הורשע רק בעבירת שימוש ולא בעבירת בניה ללא היתר.

לטענת המערער, היה על בימ"ש קמא לחייב אותו בתשלום האגרה לפי תעריף האגרות במועד תחילת הבניה ולא לפי התעריף בעת מתן גזר הדין. לטענת המערער, מועד ביצוע הבניה לא ידוע ולא צוין בכתב האישום ולכן לא ניתן לחייב בתעריף אגרה תוך בחירת מספר חלופות למועד הבניה. יש להוכיח מעל לכל ספק סביר גם את מועד הבניה לשם כך. מאחר שמועד הבניה לא הוכח, ביהמ"ש קמא נעדר סמכות לחייב באגרה ובכפל אגרת הבניה.

אינני מקבל את טענת המערער כי המערער זוכה מעבירת הבניה ללא היתר וזאת משום שהן בכתב האישום המתוקן, הן בהכרעת הדין המרשיעה את המערער והן בגזר הדין צוין כי המערער מואשם ומורשע בעבירות ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ושימוש ללא היתר. אמנם ב"כ המאשימה הודיע בדיון שהתקיים ביום 31.5.07 על תיקון כתב האישום באופן שתיוחס לנאשם/המערער "ביחס לקומת העמודים רק עבירה של שימוש", אך בכתב האישום המתוקן מופיעה גם עבירה של בניית תוספת לבניין, אשר לא נמחקה או תוקנה בכתב האישום וביחס אליה לא צוין בפרוטוקול כי היא בוטלה. בנוסף, בפרק הוראות החיקוק אשר בכתב האישום המתוקן לא נמחקה עבירת "ביצוע עבודת בניה... ללא היתר". כמו כן, כאמור לעיל, גם בהכרעת הדין וגם בגזר הדין נאמר כי המערער הורשע גם בעבירות ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר וגם בשימוש ללא היתר. על כן, לא ניתן לקבל את טענת המערער כי זוכה מעבירת הבנייה ללא היתר וכי בימ"ש קמא לא היה מוסמך לגזור עליו עונש של תשלום כפל אגרת הבנייה.

באשר לטענת המערער כי היה על בימ"ש קמא לחייב אותו בתשלום אגרת הבנייה לפי התעריף במועד תחילת הבנייה ולא לפי התעריף בעת מתן גזר הדין - יש לקבל טענה זו.

סעיף 218 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 קובע כך:

" בית המשפט יצווה על הנשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל על עבירה לפי פרק זה ולחיוב בהוצאות המשפט, לשלם את האגרה או את תשלום החובה האחר הקשורים בעבירה ושהנשפט חייב בתשלומם אותה שעה מכוח חוק זה וטרם שילם אותם, ואם היתה העבירה בקשר לעבודה או לשימוש הטעונים היתר לפי חוק זה - אותן אגרות או תשלומי חובה אחרים שהיו מגיעים ממנו מכוח חוק זה אותה שעה אילו ניתן ההיתר; בית המשפט רשאי גם לחייב את הנשפט בתשלום נוסף שלא יעלה על סכום האגרה או תשלום החובה הקשורים". 

נקבע בפסיקה כי יש לפרש את הביטוי " אותה שעה" כמתייחס ל מועד של תחילת הבניה ולא למועד מתן הצו על ידי בית המשפט. ראה:

ע"פ 496/75 וודיע לטיף מתא נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2), 295, עמ' 297-298;

ע"פ (חיפה) 248/74, 247/74 מוחמד פאיז קסום נ' הועדה המקומית, פס"מ, תשל"ה, 1, 485;

ש' רויטל דיני התכנון והבניה (אוקטובר 2003), כרך שני, עמ' 960-961.

בימ"ש קמא גזר על המערער לשלם " כפל אגרת בניה ". על כן, היה על בימ"ש קמא לגזור על המערער את כפל אגרת הבניה שהייתה מגיעה ממנו במועד תחילת הבניה אילו ניתן לו היתר בניה בנוגע לעבירת הבניה של התוספת לבניין בשטח של כ- 40 מ"ר בלבד. מאחר שהמערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ומאחר שבכתב האישום המתוקן צוין כי עבודות הבניה בוצעו בתאריך 18.12.03 או בסמוך לכך, הרי שהיה על בימ"ש קמא לחייב את המערער בכפל אגרת הבניה בגין בניית התוספת לבניין בשטח של כ- 40 מ"ר, זאת לפי מועד ביצוע העבודות, בו הודה המערער, היינו, 18.12.03.

על פי היתר הבניה שצורף לכתב הערעור, אגרת הבניה בסך 4,959.90 ש"ח הינה נכונה ליום 23.3.80 ומתייחסת לבניית מבנה מגורים בשטח של 149 ממ"ר. על כן, ניתן להסיק כי סכום אגרת הבניה שהוטל על המערער איננו הסכום הנכון.

אשר על כן, בסיכומו של דבר, על המשיבה לערוך חישוב אגרת הבניה בגין תוספת הבניה של 40 מ"ר אשר בגינה הורשע המערער בעבירת בניה ללא היתר. סכום האגרה יהיה נכון ליום 18.12.03, תאריך ביצוע עבודות הבניה שצוין בכתב האישום ובו הודה המערער, והמערער ישלם את כפל אגרת הבניה לפי תחשיב זה.

אשר על כן אני מקבל את ערעורו של המערער בעניין אופן חישוב הסכום שעליו לשלם בגין שווי כפל האגרה. חיובו כפי שנקבע בגזר דינו של בית משפט קמא מבוטל.  התיק יוחזר לבית משפט קמא לעריכת התחשיב הנכון בהתאם לאמור לעיל.

בהסכמת הצדדים, פסק הדין ניתן בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום ח' בכסלו, תשס"ח (18 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.