פסק-דין בתיק עפ 2360/07

ס. הנשיאה השופט ש. ברלינר, וס. הנשיאה השופט י. גריל:

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא כב' השופטת ר. חוזה) מיום 28.5.07 בתיק ת.פ. 2183/06 לפיו הורשע המערער, יליד מאי 1988, בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186 של חוק העונשין, התשל"ז-1977, ונדון לששה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

ב.         העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

            בכתב האישום שהגישה המשיבה כנגד המערער נטען שבתאריך 1.7.06 בחוף דדו בחיפה נמצא המערער על ידי פקח עירוני, כשהוא מחזיק ברשותו סכין מתקבעת מבלי שהוכיח כי החזיק אותה מחוץ לתחומי מגוריו למטרה כשרה.

            בישיבת בית משפט קמא מיום 14.9.06 ביקש המערער לחזור בו מן הכפירה ולהודות בכל העובדות הנטענות בכתב האישום.

            ב"כ המשיבה ביקש להרשיע את המערער ואילו הסניגור ביקש להימנע מהרשעה עד קבלת תסקיר    שירות המבחן על-מנת שתיבחן אפשרות של"צ ללא הרשעה.

ג.          הסניגור עמד על כך שמדובר בבחור בן 18, שהתגייס לצה"ל ונמצא בטירונות של סיירת גולני. עוד ציין הסניגור שאין למערער עבר פלילי, זו הסתבכותו הראשונה בפלילים, האירוע נשוא כתב האישום הוא בגדר מעידה חד פעמית והרשעתו של המערער עלולה לפגוע בו ובסיכויי שיקומו פגיעה חמורה.

            מתסקיר שירות המבחן מיום 3.5.07 עולה שהמערער הוא הבן הצעיר למשפחה בדווית ברוכת ילדים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה. המערער למד תשע שנות לימוד ולאחר מכן עבד בעבודות שונות ומזדמנות.

            כתשעה חודשים טרם הכנת התסקיר התגייס המערער לצה"ל ומשרת בתפקיד לוחם הגם שאיננו חייב גיוס. שירות המבחן ציין שהמערער נוטל אחריות על מעשיו בכל הנוגע להסתבכותו בעבירה הנדונה, אם כי הוא שולל כוונות רעות ומטרות לא כשרות.

לטענת המערער הוא שכח את הסכין בכיסו לאחר שהתעסק בעבודות פיזיות ליד ביתו באותו יום, וכן טען שביום העבירה היה תחת השפעת אלכוהול.

            המערער טען כי מאז גיוסו הוא צמצם ביותר את הרגלי שתייתו.

המערער הביע בפני שירות המבחן את שאיפתו להמשיך בעתיד במסגרת צבאית ושירות קבע, וביטא חשש שהרשעתו בדין תחבל באפשרות זו.

            שירות המבחן התרשם שלמסגרת הצבאית יש משקל משמעותי בחייו של המערער.

            עמדת שירות המבחן היא שהמערער נמצא בתחילת הליך בניית זהותו האישית, החברתית והתעסוקתית, והוא בעל שאיפה להתקדם בעתיד במסגרת הצבאית.

מטעם זה, ונוכח העובדה שמדובר בעבירה ראשונה, עליה המערער נוטל אחריות, סבור שירות המבחן שהרשעתו של המערער בדין עלולה לפגוע בו ולחבל בתהליך התקדמותו התעסוקתית.

            שירות המבחן הוסיף שהמערער לא ביטא נזקקות טיפולית ולכן לא ניתנה המלצה על העמדתו במבחן, וסבר שענישה חינוכית בדמות צו של"צ יש בה כדי לחדד עבור המערער את הגבולות בין מותר לאסור. מכאן, ההמלצה לצו של"צ בהיקף של 120 שעות.

ד.         בהכרעת הדין מיום 28.5.07, לאחר שסקרה את טיעוני הצדדים ואת הפסיקה הרלוונטית, קבעה ס. הנשיא כב' השופטת ר. חוזה שמכלול הנסיבות בתיק מלמד כי לא מתקיימים קריטריונים לאי-הרשעה, והוסיפה שעבירה של נשיאת סכין היא עבירה חמורה וזאת גם אם בענייננו לא נעשה בסכין שימוש ולא נגרם נזק. עצם נשיאת הסכין במהלך אירוע של קטטה מילולית בין חברים, והיות המערער בגילופין, כעולה מן התסקיר, היא המקימה את החשש לפגיעה בחייהם או בשלמות גופם של אחרים.

            בית משפט קמא הוסיף שהעובדה שהמערער השליך את הסכין טרם יצא מן הרכב, יכולה להעיד כי ביקש להסתירה מן הפקח שהגיע למקום, ולאו דווקא שנתכוון למנוע את אפשרות השימוש בה.

            מוסיף בית משפט קמא (עמ' 16 של הכרעת הדין):