פסק-דין בתיק עפ 2320/07

א.         בפנינו שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על הכרעת הדין של בית-המשפט לתעבורה בחיפה (כב' השופט א. סלאמה) מיום 26.11.06 בתיק ת"ד 30731/03, וכן  על גזר הדין מיום 6.2.07.

ב.         העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המערער, רומל נאסר (להלן: "המערער"), יליד 1975, הוא נהג מונית במקצועו. בכתב האישום שהוגש כנגד המערער לבית-משפט קמא נטען שבתאריך 27.10.02 בשעה 07:30 בבוקר, נהג המערער במונית בנתיב השמאלי בכביש מס' 75 בכיוון מחיפה לצומת אלונים, בסמוך לאחר הכניסה הראשית לטבעון.

המדובר בדרך עירונית, חד-סטרית, בעלת שלושה נתיבים. רוחב כל נתיב 3.60 מ'. המהירות המותרת בכביש היא עד 50 קמ"ש.

באותה עת החל המנוח ולדימיר אודסקי ז"ל, בן ה-65 (להלן: "המנוח"), לחצות את הכביש הנ"ל בהליכה, מימין לשמאל, מכיוון שטח תחנת האוטובוס לכיוון אי התנועה. משהספיק המנוח לחצות 8.80 מ' בכביש הנ"ל, פגע בו המערער עם חזית רכבו. מן הפגיעה נזרק המנוח על הרכב, ולאחר מכן נפל לכביש, ולאחר שאושפז כשבוע בבית החולים - נפטר.

צויין בכתב האישום ששדה הראיה במקום ארוע התאונה היה 80 מ' לפחות. המערער נהג במקום במהירות שבין 60 קמ"ש ל-70 קמ"ש.

טענת המדינה בכתב האישום היא שמותו של המנוח נגרם כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של המערער שנהג בכביש ללא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו וכן שנהג ברכבו במהירות מופרזת ובלתי סבירה בשים לב לנסיבות ששררו בדרך.

מוסיפה המדינה וטוענת שלמרות שיכול היה, לא הבחין המערער במנוח אלא במרחק קצר ביותר, ולא בהזדמנות הראשונה שיכול היה להבחין בו. המערער, כך נטען, לא הבחין במנוח כשזה עומד על המדרכה, למרות שהיה על המערער להבחין במנוח עוד בהיותו על המדרכה. כמו כן נטען שהמערער לא צפר לעבר המנוח כדי להזהירו, ולא בלם את רכבו כלל עובר לתאונה, וכי המערער נהג ברכבו בחוסר אכפתיות, חוסר זהירות, קלות ראש ורשלנות.

המדינה מייחסת למערער עבירות של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיפים 40+64 של פקודת התעבורה, נהיגה במהירות מופרזת, לפי תקנה 54 של תקנות התעבורה וסעיף 38(ג) של פקודת התעבורה, וכן נהיגה במהירות בלתי סבירה לפי תקנה 51 של תקנות התעבורה וסעיף 38(ג) של פקודת התעבורה.

ג.          המערער כפר בעובדות כתב האישום, למעט בממצאים הרפואיים.

ד.         לאחר שנשמעו הראיות בהיקפן המלא, ניתנה ביום 26.11.06 הכרעת דינו של בית-משפט קמא אשר הרשיע את המערער בכל העבירות כפי שיוחסו לו בכתב האישום.

בהכרעת דינו כותב בית-משפט קמא כי המערער בעצמו הודה בכך שהוא לא הבחין במנוח עד לרגע הפגיעה, כשהמנוח היה לפני מכסה המנוע של המערער, כלשונו של המערער.

כותב בית-משפט קמא (סעיף 27 של הכרעת הדין) שבכך מתבטאים רשלנותו וחוסר זהירותו של המערער.

כנהג סביר, היה על המערער להבחין בהולך הרגל מן הרגע שנכנס לכביש, הואיל ולא היה דבר שימנע זאת מן המערער. המערער לא הבחין, כאמור כבר לעיל, בהולך הרגל, וממילא גם לא בלם, לא סטה, לא צפר ולא עשה דבר כדי להימנע מן הפגיעה. למערער לא היה כל הסבר מדוע לא הבחין בהולך הרגל טרם הפגיעה בו.

            בית-משפט קמא הוסיף שרשלנותו של המערער מתבטאת גם בכך שהוא נהג במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך. המערער בעצמו מסר שמהירות נסיעתו היתה בין 60 ל-70 קמ"ש. מהירות זו היא מהירות מופרזת שעולה על המהירות המירבית המותרת במקום, והיא גם מהירות שאיננה מותאמת לתנאי הדרך, בשים לב לכניסתו של המערער לצומת אשר נכלל בתחום דרך עירונית, ולכן היה עליו להאט את מהירות נסיעתו עד כדי 50 קמ"ש או אפילו פחות מכך, עוד לפני שנכנס לצומת.

בית-משפט קמא הוסיף וקבע כי הולך הרגל חצה את הכביש בריצה מהירה, מבלי לעצור, בקו ישר ולא אלכסוני, וזאת לפי גרסתה של העדה נטלי.

באשר למהירות ריצתו של הולך הרגל המנוח, קבע בית-משפט קבע כי לפי הטבלאות שצירף מומחה ההגנה עצמו (נ/7), מהירות הריצה של הולך הרגל המנוח עומדת על 2.5 מ' בשניה, ומהירות זו גם עולה בקנה אחד עם המזכר של בוחן התנועה (ת/4) שבו בוצע שחזור על סמך עדותה של נטלי. מכאן שגם בוחן התנועה וגם מומחה ההגנה יוצאים מנקודת הנחה שמהירות החציה בריצה של הולך רגל, עם נתונים כשל המנוח, היא 2.5 מ' לשניה.

באשר לשדה הראיה ציין בית-משפט קמא כי אין מחלוקת בין התביעה לבין ההגנה ששדה הראיה שעמד לרשות המערער עד למקום התאונה היה 80 מ'. בית-משפט קמא הוסיף וקבע שפרט למערער לא נסעו בכיוון נסיעתו, בסמוך אליו, רכבים נוספים שהיה בהם כדי להסתיר את המנוח שעה שירד לכביש. בנוסף, גם לא השתלבו רכבים מכיוון היציאה מטבעון, יציאה שמשתלבת לנתיבים שבכיוון נסיעת המערער.

בית-משפט קמא מציין שבחקירתו במשטרה לא היתה למערער תשובה לשאלה מדוע לא הבחין בהולך הרגל עד לפגיעה, ולא הועלתה על ידי המערער כל טענה על כך שהיתה הפרעה בשדה הראיה. המערער גם ציין שהשמש לא סינוורה אותו. עוד קבע בית-משפט קמא שבמקום ארוע התאונה, בעת התרחשותה, לא התבצעו עבודות בכביש.