פסק-דין בתיק עפ 2305/08

ראשית דבר

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר. פרידמן פלדמן, ס. נשיא) בתיק פ' 4788/06 מיום 28.2.08 בו הורשעה המערערת, על פי הודאתה, בביצוע עבירה של זיוף, עבירה לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: החוק, או חוק העונשין), ובעבירה של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 לחוק.

2.         בגין הרשעת המערערת השית עליה בית המשפט קמא עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

עובדות כתב האישום

3.         על פי כתב האישום, במהלך השנים 2003-2004 עבד בעלה לשעבר של המערערת בבנק יהב ושימש יו"ר ועד העובדים של הבנק. באותה תקופה הייתה עדיין המערערת נשואה לבעלה ובני הזוג גידלו שלושה ילדים. אחת ההטבות שהציע הבנק לעובדיו הייתה קרן רווחה (להלן: הקרן) אשר הוקמה למטרת השתתפות במימון פעילויות רווחה של עובדי הבנק ובני משפחותיהם. בין היתר, השתתפה הקרן במימון מנויים למרכזי ספורט, חוגי ספורט, מלאכה, תרבות וכדומה. השתתפות הקרן נעשתה רק כנגד קבלות, בהן נקובה עלות הפעילות. המערערת, בעלה ובני משפחתה לא היו רשומים בחוגים כלשהם המזכים אותם בהחזר כספי מהקרן. חרף זאת, הגישו המערערת ובעלה לקרן קבלות מזויפות ואישורים מזוייפים לפיהם רשומים המערערת, בעלה וילדיהם בחוגים שונים המזכים אותם בהחזר כספי מהקרן. כדי להוציא את התוכנית אל הפועל, יצרה המערערת אישורים שנחזו להיות אישורים אמיתיים, בין היתר, מהמוסדות הבאים: מתנ"ס פסגת זאב, מרכז ויצ"ו למשפחה, מנהל קהילתי נווה יעקב, ומוסדות נוספים. אישורים אלו כללו הצהרה לפיה בני המשפחה רשומים בחוגים, פירוט לגבי מהות החוגים ופירוט הסכומים ששולמו עבור אותם חוגים. בנוסף, כללו האישורים שם אשר נחזה להיות שמו של הגורם המאשר על גבי קבלות. בעלה של המערערת הגיש בקשות להחזר כספי מהקרן, להן צירף את האישורים והקבלות המזוייפים. כך קיבל מהקרן החזר כספי בסך של כ- 7,500 ש"ח.

4.         עוד בשלב הטיעונים לעונש בבית המשפט קמא, ביקש הסנגור להימנע מהרשעת המערערת ונימק זאת בעובדה שלפני גירושיה זכתה המערערת ליחס של ניצול והשפלה מבעלה שהיה זה אשר לחץ עליה לבצע את העבירה.  משהמערערת ובעלה התגרשו, היא חיה בנפרד עם שלושת ילדיה ומחפשת עבודה לפרנסתם. הוא טען כי הרשעה במצב זה תפגע בסיכוייה למצוא עבודה ראויה. הסנגור הגיש לעיון בית המשפט מכתב מבנק יהב למשטרה לפיו חזר בו הבנק מתלונתו נגד המערערת. בנסיבות אלו, ביקש הסנגור לאמץ המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המערערת.

טיעוני באי כוח הצדדים

5.                  טיעוני המערערת: בית המשפט מתבקש לבטל את הרשעת המערערת בגין קיומן של נסיבות אישיות המצדיקות ביטול ההרשעה. הותרת ההרשעה על כנה תחסום בפני המערערת את האפשרות למצוא עבודה ממנה יתפרנסו בכבוד היא וילדיה. אין למערערת השכלה מקצועית כלשהי, היא סיימה 12 שנות לימוד ואין לה ניסיון תעסוקתי רב. המעסיקים אליהם פנתה שאלוה גבי עברה הפלילי, כך שלא מדובר בחשש תיאורטי גרידא. עד כה לא הצליחה המערערת למצוא עבודה; המערערת הודתה בעבירה ובכך לקחה אחריות על מעשיה; לאחר המקרה התפרק התא המשפחתי וכעת נושאת המערערת בפרנסת שלושת ילדיה, זאת בשעה שבעלה לשעבר אינו משלם לה מזונות באופן סדיר; על פי מכתב מאת אגף הרווחה של עיריית ירושלים (סומן מע/2) בעלה לשעבר ממשיך להתנכל למערערת וממשיך לנהוג כלפיה באלימות; הרשעת המערערת בעבירות לא כללה הרשעה בנסיבות מחמירות.

6.                  המערערת ציינה בפנינו כי כבר מגיל 14 החלה לעבוד באופן רציף. היא עבדה עד לחשיפת הפרשה וגירושיה, כי אז פוטרה מעבודתה בסופר מרקט וכל ניסיונותיה למצוא עבודה עלו בתוהו. זאת, בין היתר, בשל העובדה שאין באפשרותה לקבל תעודת יושר. המערערת חזרה והדגישה, כי עבודה הינה הכרח בעבורה, בעיקר נוכח העובדה שבעלה לשעבר אינו משלם מזונות באופן סדיר.

7.         המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. הכלל הנהוג במקרים כאלו הינו הרשעה. רק במקרים נדירים נעתרים בתי המשפט לבקשה שלא להרשיע נאשם, זאת רק עת מתקיימים שני תנאים: האחד, חומרת העבירה מאפשרת אי הרשעה, ו השני, הרשעה תוביל לפגיעה ממשית בשיקום הנאשם. שני התנאים האמורים אינם מתקיימים במקרה דנן; לא מדובר במעידה חד פעמית, אלא בסדרת מעשים רצופים של זיוף, תוך מטרה לרמות את הבנק; המערערת הפגינה שותפות ויצירתיות, עת המציאה שמות, מקומות וסכומים לאישורים המזוייפים השונים. ללא שיתוף הפעולה של המערערת מעשי המרמה לא היו מצליחים; הותרת ההרשעה יש בה אזהרה לכל מי שיקבל את המערערת לעבודה ועליו לקחת את העובדה הזו בחשבון; באשר לתנאי השני - פגיעה באפשרות שיקומה, לא הראתה המערערת פגיעה ממשית בעתידה. הוא הוסיף, כי רוב הזמן הייתה המערערת מובטלת.

תסקיר המבחן

7.                  על פי תסקיר המבחן אשר הוגש לבית משפט קמא, המערערת הינה אשה אשר חוותה משברים וקשיים רבים במהלך חייה. כעת היא מצויה במצוקה המתבטאת בקשיים נפשיים, בחרדה קשה עם סימפטומים פיזיים ותחושת דיכאון וחוסר אונים. שירות המבחן התרשם כי המערערת נוצלה והושפלה על ידי בעלה, הנמצא אף הוא בטיפולו של שירות המבחן. לאור המתואר בתסקיר, המליץ שירות המבחן שלא להרשיע את המערערת על מנת שלא לפגוע בסיכויי העסקתה, זאת בעיקר נוכח היותה אם חד הורית לשלושה ילדים. שירות המבחן המליץ לבית המשפט  להסתפק בצו מבחן ושירות לתועלת הציבור.

דיון

8.         הכלל הרחב הוא, כי מי שנמצא אשם בביצוע העבירה המיוחסת לו, יורשע בדין וייענש. חוק העונשין מאגד בתוכו עבירות שעבירה עליהן מהווה פגיעה בערכים עליהם מבקשת החברה להגן. הצורך בהרשעת העבריין והענשתו בא לשרת הן מטרה זו של הגנה על האינטרס הציבורי והרתעה מפני פגיעה בו, והן מתן ביטוי לעמדה של אכיפת החוק באופן שיוויוני.

ואולם, בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, כפי שיובהר בהמשך, רשאים בתי המשפט לקבוע, בהכרעת דינם בעניינו הספציפי של נאשם, כי הלה ביצע אמנם העבירה המיוחסת לו בכתב האישום אך להמנע מהרשעתו תוך העמדתו במבחן או חיובו בשירות לתועלת הציבור או שניהם - זאת תחת הרשעתו וענישתו בעטייה.

סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, שעניינו "ביטול הרשעה", מאפשר לבית המשפט, אשר כבר הרשיע את הנאשם, לבטל דבר הרשעתו בטרם גזר דינו ולהטיל על הנאשם צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור.

מתי תתאפשר אי הרשעה

9.         הפסיקה בסוגיית ההמנעות מהרשעה עניפה. נסקור להלן חלק ממנה:

בר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל תק-על 85(3), 737, נכתבו הדברים הבאים:

".. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההימנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות".

בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337, עמ' 342, צוין כי:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים .." .