פסק-דין בתיק עפ 2218/02

השופט א. רזי:

1.         בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. אלרון) בתיק פלילי 2218/01, לפיה זוכה המשיב מעבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים.

            במועד הרלבנטי לכתב האישום, היה המשיב "עובד ציבור", וזאת במסגרת עבודתו בעיריית חיפה, כפקח באגף הפיקוח העירוני.

באותה תקופה היה שי בקרמן (להלן: "המתלונן") בעל מכון עיסוי בשם "הלגונה הכחולה" במפרץ חיפה (להלן: "המכון"). אין חולק, כי במסגרת תפקידו של המשיב בעיריית חיפה הוא עבד באזור בו נמצא המכון.

בכתב האישום נטען, כי במועדים שונים במהלך התקופה שבין חודש יולי 1997 ועד ליום 2.3.98, נהג המשיב לקבל מהמתלונן סכום של 1,000 דולר מדי חודש, כאשר הוא מצידו הבטיח בתמורה לסייע למכון במתן בטחון וב"שמירה על השקט" מפני פעילות משטרתית נגד המכון והנשים שעבדו במקום. כן נטען, שהחל מחודש ינואר 98 ועד ליום 2.3.98, תבע המשיב מהמתלונן להגדיל את התשלום החודשי ב- 500 דולר. ביום 2.3.98, כך נטען, הגיע המשיב למכון ולקח מהמתלונן סכום של 3,600 ש"ח, על מנת שיוסיף לסייע לו, כאמור לעיל, שאם לא כן יסיר את חסותו מהפעילות הנעשית במכון.

2.         חקירת המשטרה אודות הפרשה המתוארת בכתב האישום החלה בעקבות תלונה שהוגשה ע"י המתלונן על מעשיו הנטענים של המשיב. אין חולק, כי לאחר הגשת התלונה וכדי לאשש את סיפורו של המתלונן, התקיימה ביום 2.3.98 פגישה יזומה בינו לבין המשיב, שתועדה במצלמת וידאו. המצלמה הותקנה ע"י המשטרה במשרדו של המתלונן. לקראת הפגישה, המשטרה גם מסרה למתלונן סכום של 3,600 ש"ח במזומן , בשטרות מסומנים. סכום זה שהועבר לידי המשיב במעטפה במהלך הפגישה עם המתלונן, נתפס ע"י המשטרה מיד לאחר יציאתו מהמכון.

            לצידו של המשיב, עת שמכוניתו נעצרה ע"י המשטרה, ישב חברו סימון ביניארשוילי (להלן: "סימון"), עובד לשעבר של המכון. המעטפה שהכילה את השטרות המסומנים נמצאה ברשותו של סימון.

            בחקירתו הראשונה של המשיב מיד לאחר מעצרו (ת/2), נטען, כי בפגישתו עם המתלונן הוא כלל לא קיבל ממנו כסף. לדבריו, אחד מעובדי המכון, טוני טברנאן (להלן: "טוני") היה חייב כסף לסימון והסכום שנתפס נמסר לסימון לסילוק החוב. הטענה שהמשיב חשוד בקבלת סכום של 1,000 דולר לחודש מהמתלונן כשוחד הוכחשה על ידו נמרצות. ביום 4.3.98 נגבתה מהמשיב הודעת חשוד  נוספת (ת/3), במהלכה הוא סיפר על סכום של 55,000 ש"ח שנמסר למתלונן כהלוואה כחמישה חודשים קודם לכן. המשיב סירב לענות לרוב שאלותיו של החוקר בנושא זה. כך, למשל, לשאלה כמה כסף המתלונן כבר הספיק להחזיר לו, ענה המשיב שאין לו תגובה ושהוא יספר על כך הכל בבית המשפט לכשיהיה מיוצג ע"י עו"ד.

3.         במהלך עדותו בבית המשפט חזר בו המשיב מהכחשתו לגבי קבלת סכום של 3,600 ש"ח מהמתלונן. לטענתו, סכום זה נמסר לו על מנת שיעבירו לסימון. מדובר היה, כך הסביר המשיב, בהחזר חובו של טוני בסכום של 2,000 ש"ח ובהחזר חובו של המתלונן,בסכום של 1,600 ש"ח, בקשר עם טבעת שסימון רכש עבורו.

            הגירסה בנוגע לחובו של המתלונן לסימון בגין רכישת טבעת, הועלתה לראשונה  בעדותו של המשיב בבית המשפט. המתלונן עצמו, לא נשאל על כך דבר.

סימון שהיה עד תביעה, העלה את נושא החוב בגין הטבעת במהלך חקירתו הנגדית. בחקירתו החוזרת הוא נשאל מדוע לא סיפר על כך בחקירתו במשטרה. תשובתו היתה "לא זוכר. זה כולם יודעים שהבאתי לו טבעת מאחותי. יכול להיות שלא אמרתי את זה במשטרה".

            בהתייחס להימצאו ביחד עם המשיב בעת המעצר, סיפר סימון כי המשיב אסף אותו מהעבודה, ואמר לו שעליו לעבור דרך המכון. סימון, שהמתין למשיב מחוץ למשרדו של המתלונן, טען בעדותו "באותו יום בכלל לא ידעתי למה נכנסנו לשם... חיכיתי בכניסה בבר והוא (המשיב - א.ר.) לא אמר לי למה הוא נכנס ומה הוא צריך לדבר איתו..." (עמ' 45 לפרוטוקול שורה 30).

            כן נאמר על ידו:

"הוא יצא אחרי רבע שעה... וביציאה מהדלת, בחוץ ירד גשם. הוא אמר לי להחזיק את מה שהיה לו ביד. טלפון ועוד ניירת והיתה גם מעטפה עם כסף..." (עמ' 44 לפרוטוקול).

            אשר לחובו של טוני (2,000 ש"ח) טען סימון, כי הוסכם שהחוב יפרע באמצעות המתלונן, מתוך משכורתו של טוני, במועד תשלום המשכורת ביום 10.3.98.

4.         גירסת המתלונן על מתן שוחד למשיב הוכחשה על ידו נמרצות. בעדותו בבית המשפט, סיפר המשיב על יחסי חברות שנרקמו בינו לבין המתלונן, במסגרת ביקוריו במכון לצורך מילוי תפקידו כפקח. כן סיפר המשיב על סכום של 61,000 ש"ח שנתן למתלונן כהלוואה בחודש אוקטובר 97. אשר למקורות המימון, טען המשיב כי סכום של 35,000 ש"ח הוא קיבל כהלוואה משגיא ינקוביצי. את היתרה, כך טען המשיב, הוא קיבל כהלוואה מאביו. לדבריו, המתלונן הבטיח לשלם לו בגין ההלוואה ריבית חודשית בסכום של 1,500 דולר, אך הוא לא הצליח לעמוד בכך ובפועל שולם לו רק 1,000 דולר וזאת במשך 4 חודשים.

            לטענתו, הוא ביקש מהמתלונן "העלאה של 500 דולר" כפי שסוכם ביניהם מראש (עמ' 64 שורה 31). בהידרשו להסביר אמירות שונות במהלך פגישתו (המתועדת) עם המתלונן, טען המשיב שיש להבין את דבריו על רקע הרגשתו שהמתלונן אינו מתכוון להחזיר  לו ההלוואה.

            לשאלת סניגורו "ומה עם יתרת ההלוואה, הוא החזיר לך?" ענה המשיב "לא זה רק הריבית. לא קיבלתי עד היום את ההלוואה. ביקשתי בזמנו מעו"ד שקד להגיש תביעה על הכסף, הזה והוא הציע לי להמתין עד הסוף" (עמ' 63 לפרוטוקול).

5.         גירסתו של המתלונן אודות ההלוואה עברה תהפוכות. בהודעה (נ/2) שנגבתה ממנו ביום 2.3.98, נתבקש המתלונן להגיב לטענתו של המשיב בענין זה. תשובתו היתה שלא  היו דברים מעולם. הוא חזר על כך גם בהודעה (נ/3) באמרו: "אני לא חייב לאליעזר בוזגלו כסף. אף פעם לא הייתי חייב לו. אין בינינו מערכת עסקית אחרת מעבר לתשלומים האלה שאני משלם לו כל חודש". רק בהודעתו השלישית מיום 23.3.98 (נ/4) הודה המתלונן בקבלת ההלוואה, תוך שצויין כי היא נפרעה " עד הגרוש האחרון כולל ריבית של 1,500 דולר".