פסק-דין בתיק עפ 2015/07

1.         הערעור הוא על גזר-דין של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' הבר), מיום  12/12/06 בת"פ 2574/04, לפיו, לאחר הרשעת המשיב, על סמך הודאתו, בעבירות של אלימות כנגד בת זוגו, שגרמו לה חבלות של ממש, נידון ל- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. התנאי הוא שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע. כמו-כן חויב המשיב בקנס של 5,000 ש"ח.

            הערעור הוגש על קולת העונש. המערערת מבקשת להטיל על המשיב מאסר בפועל.

כתב האישום המתוקן :

2          על-פי כתב האישום יוחסו למשיב מעשי אלימות, לאורך זמן, כנגד אשתו. המשיב נשוי למתלוננת מאז 1996 (כארבע שנים לפני הגשת כתב האישום) ולהם שלוש בנות קטינות. בכתב האישום פורטו מעשי האלימות האלה: בסוף שנת 2002-תחילת שנת 2003, במהלך ויכוח ביניהם, אחז המשיב בידיו בצווארה של אשתו ולחץ על צווארה, תוך שאיים על חייה; בתחילת שנת 2004, במהלך מריבה בין בני הזוג, נטל המשיב כרית מחדר השינה והניח אותה על פניה, בעת ששכבה, הכה אותה בפניה, ואף ניסה לחנוק אותה, והכול תוך שהוא מאיים עליה, כדי להפחידה, כי עכשיו תמות וכי הוא יהרוג אותה. המתלוננת הדפה אותו מעליה; ב- 3/3/04 במהלך ויכוח בין המשיב למתלוננת, הכה המשיב במכות אגרוף את המתלוננת בכול חלקי גופה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת המטומות באזורים שונים על פניה ושריטות בצווארה; בין 27/4/04 ל- 28/4/04 (יום העצמאות), במהלך ויכוח ביניהם, נטל המשיב מקל של מטאטא, הכה באמצעותו את המתלוננת בגופה ובפניה, וזאת עד שהמקל נשבר על גופה. באותו שלב, נטל המשיב מקל נוסף והמשיך להכות באמצעותו את המתלוננת. במהלך הדברים הוסיף ונטל גם פמוטים מברזל והכה באמצעותם את המתלוננת בראשה, והכול תוך שהמתלוננת מנסה לנוס מפניו ולהתגונן מפניו, ואילו המשיב אומר לה, שהלוואי שתמות כבר. כתוצאה מאותן תקיפות נגרמו למתלוננת המטומות בכול חלקי גופה, לרבות בקרקפת, מתחת לעין, שריטת בפנים, בצוואר, בידיים, בזרועות ובאמות, ובנוסף פצע בשפה העליונה ובשפה התחתונה.

בסמוך לאותו אירוע העירה אחותה של המתלוננת למשיב על מעשיו, ובתגובה ירק עליה המשיב וגירש אותה מהבית.

ביום 30/4/04, במהלך ויכוח בין המתלוננת לבין אחיו של המשיב, תקף אותה אחיו של המשיב. משביקשה המתלוננת מן המשיב שלא להתערב, הורדה תמונת קרמיקה שהייתה שם מן הקיר (על ידי אחיו של המשיב או המשיב), והמשיב השליך את התמונה על רגלה של המתלוננת, שנמלטה מן המקום. כתוצאה מכך, נגרמה לה שריטה ברגלה בקוטר של 2 ס"מ.

ההליכים ופסק הדין בבית משפט השלום :

3.         בישיבת בית המשפט ביום 12/12/2004, הודיעה הפרקליטות, כי הצדדים הגיעו להסדר, באופן שהמשיב יחזור בו מן הכפירה בעובדות, לאחר שכתב האישום יתוקן. כמו כן הוסכם על הגשת תסקיר מבחן, תוך הבהרה, כי אין הסדר לעניין העונש. בהסתמך על ההודעה האמורה, הורשע המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, כפי שאלה פורטו לעיל.

4.         בהסתמך על ההסדר הופנה המשיב לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר. תסקיר ראשון הוגש ביום 2/5/05 ותסקיר משלים הוגש לקראת הישיבה שהייתה קבועה ליום 4/7/05. באותו שלב, על פי דיווח שירות המבחן התקשה המשיב לגלות מוטיבציה לטיפול, והשירות נמנע מלקיים מפגשים משותפים עם המתלוננת, הגם שהאחרונה טופלה אף היא במרכז. השירות ביקש דחייה נוספת של שלושה חודשים. בית המשפט נעתר לבקשה. על פי התסקירים הנוספים שהוגשו, המשיך המשיב בטיפול, ואולם, בתסקיר שניתן לקראת הישיבה הקבועה ליום 10/10/05, ציין קצין המבחן כי המשיב אינו משקיע מספיק בטיפול, כי הוא ממשיך בהתגוננות, וחסר אמפטיה לצד השני. זאת ועוד, למרות הצהרות בני הזוג על רצונם לחזור לחיים משותפים, החליט המשיב להפסיק את ההליך הטיפולי. באותו תסקיר ציין השירות כי יש סיכוי גבוה להישנות התנהגות דומה לנוכח העדר שינוי משמעותי במצבו של המשיב. על בסיס האמור לא נתן השירות באותו תסקיר המלצה טיפולית.

בפער הזמנים שבין הכרעת הדין לבין מועד הטיעונים לעונש, הופנו בני הזוג לטיפול ביחידה למניעת אלימות במשפחה. הטיפול למעשה לא צלח, ושירות המבחן אף הורה על הפסקה בטיפול. לאחר מכן הוחזרה המשפחה לטיפול באותה יחידה (ראה עמ' 13 לפרוטוקול בית משפט השלום). בתסקיר שהוגש ע"י שירות המבחן לישיבה שהייתה קבועה ליום 13/2/06 צוין, כי המשיב מגלה עניין בטיפול, משתף פעולה באופן משביע רצון, וכי חל שינוי משמעותי בעמדותיו כלפי בת זוגו, הגם שטרם החל בטיפול זוגי באותו שלב. באותו תסקיר נתבקשה דחייה נוספת לתקופה של חודשיים ימים, כדי לעקוב אחר הטיפול הקבוצתי, שרק החל, ולבדוק אופציה לטיפול זוגי.

על אף התנגדות הפרקליטות לדחיות חוזרות, במיוחד כאשר התסקירים שניתנו במהלך אותה תקופה לא העידו על סיכויים ממשיים להגיע למצב טיפולי מתבקש, חזר בית משפט השלום ודחה את מועד הטיעון לעונש. כל זאת כאשר המערערת מתנגדת לדחיות, ומדגישה כי מדובר בהליך פלילי שיש למצותו (עמ' 15).

בהחלטה שניתנה ע"י בית משפט השלום ביום 13/2/06 ציין בית המשפט כי החליט לדחות את מועד הדיון בטיעונים לעונש, " תוך התנגדות קשה מטעם המאשימה", כדי לאפשר המשך טיפול ע"י שירות המבחן למבוגרים, כאשר עובר לאותו מועד כבר הונחה בפני בית המשפט חוות דעת של שירות המבחן, לפיה יש למצות את ההליך הטיפולי.

5.         לקראת הישיבה שנקבעה לטיעון לעונש ליום 1/5/06, הוגש תסקיר נוסף (החמישי במספר). באותו שלב נכלל המשיב בקבוצה טיפולית המיועדת לגברים, המעורבים באירוע של אלימות בתוך המשפחה, לצד רעייתו שאף נטלה חלק פעיל בתהליך השיקום. באותו תסקיר ציין השירות, כי יש מקום להחזיר את המשיב לביתו (המשיב היה עד לאותה עת מרוחק מביתו), תוך כדי הטלת צו מבחן, וכמו כן הומלץ לשקול שוב שלא להרשיעו בדין.

6.         ביום 1/5/06 ביקש ב"כ המשיב לאמץ את תסקיר המבחן, ולבטל את ההרשעה של המשיב. לצורך כך ביקש להגיש טיעונים בכתב. במסגרת הטיעון העידה גם המתלוננת, ואמרה כי חל שינוי מוחשי וממשי בהתנהגותו, כי השינוי הוא מאוד משמעותי לגבי הבנות וכי גם היא זוכה ליחס טוב.

בנושא זה הורה בית המשפט על הגשת סיכומים בכתב. 

ב"כ המשיב לא הגיש את טיעוניו במועד, ובית משפט קמא נדרש לדחייה נוספת. בסופו של דבר הוגשו סיכומי המשיב רק ביום 3/10/06. השלמת הסיכומים הייתה בחודש נובמבר 2006. ביום 5/12/06, שנתיים לאחר שניתנה הכרעת הדין, דחה בית משפט השלום את בקשת המשיב שלא להרשיעו.

            בית משפט השלום דחה את בקשת המשיב שלא להרשיעו, תוך שהסתמך על הלכת כתב (ע"פ 2083/96, פ"ד נב(3) 337). עוד הוסיף בית המשפט וקבע, כי מדובר במספר אירועים של עבירות אלימות, ולכן לא ניתן לומר כי המשיב איבד שליטה על עצמו באופן חד פעמי. מדובר במעשי אלימות, שגרמו לחבלה של ממש למתלוננת, ובהיות האלימות במשפחה, הרי שיש בכך חומרה מרובה.

7.         לאחר השלמת טיעוני הצדדים לעונש ביום 5/12/06, ניתן גזר הדין ביום 12/12/06.

            בגזר הדין הפנה בית המשפט להחלטה שניתנה בנושא ביטול הרשעתו, שם סקר את תסקירי שירות המבחן שהוגשו. בגזר הדין קבע בית המשפט כי יש אמנם להתחשב בחומרת מעשיו של המשיב, אך יש גם לשקול את הנסיבות לקולא, הכוללות: הודאת המשיב בכתב האישום, שהייתו במעצר במסגרת החלטה למעצר עד תום ההליכים למשך חודש ימים, מעצר בית למשך 7 חודשים ומעצר בית חלקי למשך שנתיים, העובדה שנשללת מהמשיב האפשרות להתקבל ללשכת עורכי הדין עקב הרשעתו, הטיפולים שעבר במסגרת שירות המבחן, הבטחתו שלא לעבור עבירות נוספות, ועברו הנקי.