פסק-דין בתיק עפ 1811/04

השופט י' דר:

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום בבית-משפט לענינים מקומיים בקרית ביאליק (עמ"ק 1021/01). בכתב האישום נכתב שביום 3.10.00 נמצאו הנאשם ועובדים מטעמו כשהם מבצעים עבודות בנין בחלקה 69 בגוש 11392 ברח' קק"ל 65 בקרית טבעון. ואלה העובדות שפורטו בכתב האישום:

"מקום שיועד לחניה מקורה בהיתר מס' 970157 מיום 28.6.98 ובגובה 2.20 מ' הינו בגובה 2.94 מטר בסטיה מהגובה.

המקום שיועד לחניה על פי ההיתר, בוצעה בו חלוקה פנימית לשירותים ומקלחת ובאופן שנוצרה יחידת מגורים נוספת, בניגוד ו/או בסטיה מתנאי ההיתר, בדבר המהווה סטיה ניכרת".

2.         העבירות שיוחסו למשיב הן ביצוע עבודות בנין הטעונות היתר ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145(א), 204(א), 205 ו-218 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ושימוש במקרקעין בדרך שיש בה עבירה (ללא ציון סעיף החיקוק).

3.         המאשימה ביקשה מבית-המשפט לקנוס את הנאשם, לצוות עליו להרוס לאלתר את שנבנה שלא בהיתר, לאסור עליו לעשות שימוש בעבודות, להתיר לועדה המקומית לתכנון ובניה קרית טבעון להרוס את שנבנה אם המשיב לא יעשה כן, תוך חיוב בהוצאות ההריסה וכן לקנוס אותו בקנס יומי בגין המשך השימוש ללא היתר.

4.         לאחר שהמשיב כפר בעובדות כתב האישום נשמעו ראיות בפני השופטת ת' נאות-פרי. מפקח מטעם המועצה המקומית העיד שערך בקורת. כאשר השווה את הממצאים בשטח לתכנית שהוגשה לועדה ועל פיה ניתן היתר בניה (ת/1), מצא שהמקום שהיה מיועד בתכנית שאושרה לחניה, משמש יחידת מגורים נפרדת.

            בעוד שגובה החניה אמור להיות 2.20 מ', היא נבנתה בגובה 2.94 מ'. עוד העיד המפקח שמצא במקום המיועד לחניה מקלחות ושירותים.

5.         המפקח העיד עוד כי בעקבות הדו"ח שנתן, הגיש המשיב תכנית שינויים. בעוד שבתכנית המקורית נרשמו במקום בשטח האמור המלים "חניה מקורה", הרי בתכנית החדשה לא נרשמו כבר מלים אלו.

עוד הציג העד בקשה שהגיש המשיב לועדה המקומית, שכללה בין השאר "... שינוי יעוד החניה לחדר בתוספת שטח ושינויים בפיתוח השטח".

            הועדה החליטה לדחות את הבקשה מחמת חריגה מהתכנית טב/34. הוצג עוד מכתב של העד מיום 12.10.00 המופנה למשפחת המשיב, ובו הודעה על הסטיה הניכרת ודרישה להחזיר את  המצב לקדמותו תוך 14 ימים.

            בחקירה נגדית אישר העד שלא ראה שבוצעו העבודות אלא הבחין בקיומם של המבנים והוא אינו יודע מה היקף הסטיה.

6.         המשיב העיד שרכש את הנכס בשנים 1999-2000 והיו בו שתי יחידות דיור. להוכחת הטעון הציג תכנית שנעשתה, לדבריו, 40 שנה קודם לכן (נ/1). התכנית נ/1 היא הצעת חלוקה הנושאת אישור המודד מיום 12.1.95.

            לדברי המשיב, אף שתחילה הורה למהנדס להגדיר את השטח כחניה, הרי לאחר שהוברר לו שמכונית לא יכולה להכנס לשם כי המקום צר מדי, ביקש למחוק את ההגדרה.  

            בחקירה נגדית אישר המשיב כי הגיש ערר על החלטת הועדה המקומית וכי הערר נדחה.  

            לגבי המבנה האמור אישר המשיב

"במקום המוגדר כחניה יש מקלחת ויש שירותים תמיד היה שם חלון. יש שם מטבחון" (עמ' 4 לפרוטוקול).

7.         השופטת קיבלה את גירסת המשיב כפי שהעיד עליה וכפי שהתרשמה מן התכנית נ/1, לפיה כאשר רכש המשיב את הנכס, היו בו כבר שתי יחידות דיור, כלומר - לא הוכחה בנית המבנה על ידו. 

            השופטת הגיעה למסקנה כי המשיב ביקש לאשר לו את המקום כחניה מקורה ולכך קיבל היתר וכי בפועל משמש המקום למגורים ולא לחניה.