פסק-דין בתיק עפ 1612/04

השופט ר. שפירא:

1.         ההליך שבפנינו

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה, כב' השופטת פ. ארגמן (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן בת"פ 1582/04, מיום 8/9/04.

המשיב הורשע על פי הודאתו בהעסקת תושב שטחים אשר שהה בישראל שלא כחוק. בית משפט קמא גזר עליו מאסר על תנאי של 18 חודשים וזאת לתקופה של 3 שנים מיום מתן גזר הדין, קנס בסך 2,500 ש"ח וחתימה על התחייבות כספית להמנע מעבירה וזאת על סך של 5,000 ש"ח ותוקפה ל- 3 שנים מיום גזר הדין.

2.         תמצית טיעוני המערערת

המאשימה ערערה על קולת העונש, ככל שהדבר נוגע לאי גזירת עונש מאסר. התביעה טוענת כי על-פי ההלכה הפסוקה חובה על בית המשפט לגזור בעבירה מסוג זה עונש של מאסר בפועל שלא ירוצה בעבודות שרות. רק בנסיבות חריגות רשאי בית המשפט שלא לגזור עונש מאסר בפועל. ראה:

רע"פ 5198/01, חטיב נ. מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 769 (להלן: "הלכת חטיב") ;

רע"פ 9145/03, מוסייל נ. מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 423 ;

רע"פ 3444/03, משארקה נ. מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 894 ;

רע"פ 2278/03, אבו אחמד נ. מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 748.

במקרה זה טוענת המאשימה/מערערת כי הנאשם ובית משפט קמא לא הצביעו על כל נסיבות חריגות המצדיקות חריגה ממדיניות הענישה הראויה, ובהתאם היה על בית המשפט לגזור עונש מאסר.

בכל הנוגע לרכיב המאסר המותנה שנגזר, טוענת המאשימה כי יש מקום לשקול קיצורו של עונש המאסר המותנה וזאת כדי שיהיה מידתי ובר הפעלה, אם וכאשר יעבור המשיב שוב על אותה עבירה.

3.         תמצית טיעוני ב"כ המשיב

באת-כוחו של המשיב מבקשת כי בית המשפט לא יתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. טענותיה הן בעיקרן שתיים:

טענתה הראשונה היא, כי מדובר בגזר דין שניתן במסגרת של יום הקראות מרוכז. לטענתה, משקף גזר הדין הודאה על אף שהיה לתביעה קושי ראייתי וזאת מאחר ותושב השטחים שהועסק על-ידי המשיב גורש לתחומי האוטונומיה ולא ניתן לאתרו. לטענתה, ענין זה הובא בחשבון כאשר נגזר על הנאשם עונש של מאסר מותנה בלבד.

טענתה השניה היא, כי בבית משפט השלום בחדרה נגזרים עונשים דומים של מאסר מותנה, קנס והתחייבות כספית, וללא גזירת מאסר בפועל במקרים רבים. התביעה אינה מערערת על חלק ניכר מגזרי הדין. בנסיבות אלה טוענת היא שהגשת ערעור במקרה זה הינה למעשה הפליה בדרך של אכיפה סלקטיבית. גם מטעם זה מבקשת היא כי בית המשפט לא יתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

4.         גזירת הדין במסגרת של יום הקראות מרוכז

            בכל הנוגע לטענתה הראשונה של ב"כ המשיב, סבור אני כי בכל הכבוד אין בה ממש. העובדה כי בית המשפט קבע מספר רב של תיקים להקראה, אין בה כדי להשפיע על מדיניות ענישה ראויה. סדרי דין שמטרתם יעול ואף קיצור ההליכים, אינם באים במקום המהות.

            מעבר לכך, אם סברה התביעה כי קיים קושי ראייתי והיתה מגיעה להסדר טיעון עם הנאשם, לפיו יגזר עליו עונש החורג מהענישה המקובלת וזאת בהתחשב באותו קושי ראייתי, היה הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בפרוטוקול בית המשפט. קושי ראייתי יכול אכן להוות טעם לחריגה ממדיניות ענישה מקובלת, ואם היתה התביעה מודיעה על כך במסגרת הודעה על הסדר טיעון, כי אז יכול היה בית המשפט לשקול את ההסדר ולאמצו בהתאם למקובל, ובשים לב להלכה שנקבעה בע"פ 1958/98, פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1), 577. אלא שבמקרה זה לא הודיעה התביעה על כל טעם חריג ויתירה מזו, התביעה ביקשה במפורש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, בהתאם להלכת חטיב ופסקי הדין הרבים שבאו אחריה.