פסק-דין בתיק עפ 1530/04

השופט י' דר:

1.         האישום, ההרשעה והעונש

1.1        ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בעכו (סגן הנשיא, השופט ר' צמח), בו הרשיע את ארבעת המערערים בעבירות על חוק הכניסה לישראל (החוק), את המערערים 3-1 בעבירה של שיבוש מהלכי משפט ואת המערערת 2 בעבירה של השמדת ראיה.

            בית-המשפט זיכה את המערער 4 מעבירה של שיבוש מהלכי משפט.

1.2        המערערים הורשעו בקשר להלנתו של המחבל ג'יהאד חמאדה, שהתפוצץ ביום 4.8.02 באוטובוס בדרכו לצפת וגרם למותם של 9 בני אדם ולפציעתם של 51.

            ביומיים שקדמו לארוע, שהה חמאדה לילה אחד בביתם של המערער 1 (מחמד) והמערערת 2 (מלכה), בערב למחרת בגן ילדים שבו עובדת אשתו של המערער 3 (עזיז) וביתרת הלילה בביתו של המערער 4 (מחמוד).

1.3        לאחר שמיעת ראיות , הרשיע, כאמור, בית-המשפט את המערערים וגזר על כל אחד מהם עונש כולל של 20 חודשי מאסר, שחפף בתוכו עונשים נוספים. כן גזר על כל אחד מהם קנס בסך 15,000 ש"ח או 150 ימי מאסר תמורתם.

2.         נימוקי הערעור

2.1        בערעור מעלה בא כחם של המערערים, שלא ייצג אותם בערכאה הראשונה, מספר ענינים בהם שגה בית-המשפט, לטענתו,  ויש בהם כדי להשליך על ההרשעה. לחלופין, הוא מבקש להתערב בעונש.

            ואלו הנקודות המועלות בהודעת הערעור ובהן מותקפת הכרעת הדין:

2.1.1     האם ידעו המערערים שחמאדה שוהה בארץ ללא היתר.

2.1.2     האם העובדה שאברהים, בנם של מחמד ומלכה הזמין את חמאדה ללון בחלק מן הבית המשמש אותו, ויש לו כניסה נפרדת, מקים את העובדות הדרושות להרשעתם של מחמד ומלכה בעבירה של הלנה או סיוע להלנה.

            כחלק מן השאלות בענין זה, נטענת הטענה שנדחתה בערכאה הראשונה, לפיה אותו חלק של הבית הוא יחידה עצמאית של איברהים ואינו של מחמד ומלכה.

2.1.3     עוד טוען ב"כ המערערים שמשזיכה בית-המשפט את מחמוד מעבירה של שיבוש הליכי משפט, על יסוד אמון בדבריו של עזיז, צריך היה הדבר להביא גם לזיכויים של המערערים האחרים מן העבירה של שיבוש הליכים.

2.1.4     המערערים מבקשים להתערב בקביעת בית-המשפט, לפיה הלין עזיז את חמאדה בגן הילדים. ב"כ המערערים טוען שהיו ראיות לפיהן מפתחות הגן היו בידי איברהים, ולכן לא היה מקום לקבוע שעזיז מסר את מפתחות הגן כדי להלין שם את חמאדה.

2.1.5     בטעון בעל פה הוסיף ב"כ המערערים טענה לפיה לא נעברה עבירת ההלנה אם השוהה לא לן בפועל במקום.

2.2        לענין העונש טוען ב"כ המערערים כי העובדה שעל כל אחד מן המערערים הושת עונש זהה מצביעה על פגם בגזירת העונש. עוד הוא טוען שלא היה מקום לקשור בין חומרת העונש לחומרת מעשהו של חמאדה, שאיננה חלק מן העבירה שעברו המערערים.

3.         ידיעת המערערים בדבר היות חמאדה שוהה שלא כחוק

3.1        בתשובה לשאלה האם ידעו המערערים, או חייבים היו לדעת, שחמאדה שוהה בארץ שלא כחוק, ראוי להפנות לסעיף 12א(ד) של חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.