פסק-דין בתיק עפ 1494/04

1.         המערער הורשע בבית משפט השלום בפני כב' השופט סבאג חנא בביצוע עבירות של אי

ציות לתמרור ב - 36 בניגוד לתקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה ביחד עם ס' 38 (2) לפקודת התעבורה, נהיגה בקלות ראש וברשלנות, עבירה בניגוד לס' 62 (2) לפקודת התעבורה בקשר עם ס' 38 (2) לפקודת התעבורה, כניסה לצומת - עבירה בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה בקשר עם ס' 68 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא תעודת ביטוח, עבירה בניגוד לס' 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי והתנהגות הגורמת נזק, עבירה בניגוד לתקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה בקשר עם ס' 68 לפקודת התעבורה.

2.         בית משפט קמא גזר על המערער פסילה בפועל של ששה חודשים מלקבל או להחזיק

רשיון נהיגה, פסילה על תנאי של ששה חודשים לתקופה של שנתיים מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה וקנס ע"ס 1,500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם.

פסק הדין ניתן בהעדר שעה שהמערער לא טרח להתייצב בבית משפט קמא.

בקשה לביטול פסק דין עיכוב ועיון חוזר כפי שהוגדרה על ידי ב"כ המערער נדחתה על ידי בית משפט קמא תוך שבית משפט קמא ראה לציין שהמערער זומן כדין ואין מפורטת כל עילה לבקשה.

3.         בערעור בפני מלין המערער הן על העובדה שהמערער נידון בהעדרו והן על חומרת העונש.

עוד טרח וציין ב"כ המערער כי מדובר במעידה חד פעמית של המערער ועברו נקי לחלוטין.

ב"כ המערער המשיך וטען כי בית משפט קמא לא שקל את נסיבות התאונה, המערער קופח, עברו נקי וכן צריך הוא את  הרשיון לעיסוקיו ולטיפול באמו מכל אלה, מבקש הנו לקבל הערעור.

ב"כ המשיבה מבקש לדחות הערעור, מפנה לעובדה שלמערער עבר פלילי מכביד, המערער זומן כדין לבית משפט קמא ומדובר בעונש ראוי.

4.         ראש וראשון, אני רואה לציין כי שעה שעו"ד בא בשערי בית המשפט מוטלת עליו החובה

לטעון טענות נכונות.

למערער עבר פלילי  מכביד, לחובתו 35 עבירות קודמות בעבירות תעבורה ובכללן, אי ציות לתמרור עצור, סטיה מנתיב נסיעה ללא זהירות, נסיעה מעבר למהירות המותרת (לפחות 4 פעמים), עבירות חוזרות של אי החזקת רשיון ועבירות ביטוח, אי החזקת הגה, נהיגה ללא חגורת בטיחות ועוד כהנא וכהנא כמפורט בגליון ההרשעות.

בנוסף לכך, לחובת המערער עבירות גם על חוק העונשין, העלבת עובד ציבור, חבלה במזיד לרכב ומשיכת צ'ק ללא כיסוי וכמפורט שם.

א.         באשר לטענה בדבר פסיקת בית משפט קמא בהעדר המערער - ההלכה היא כי

בעבירות תעבורה אין מקום לביטול פסק דין שעה שבעל דין זומן כדין אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות שלא מצאתי כאן.

מדובר בפן יחודי לעבירות כגון דא ולא בכדי.

"... מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם מלכתחילה וכי לא יתרחב הנוהג של תביעות מיותרות, אדם שיתרשל ישא בתוצאות מעשיו ולא הציבור ובתי המשפט בפרט הם שיצטרכו ללכת עקב בצד אגודל אחרי מידת תשומת הלב אותה מוכן פלוני לגייס לענין ההליכים המשפטיים נגדו" (ע"פ 418/85, רוקנשטין נ' מ"י, פד"י ל"ט (3), 279 שם, עמ' 280) וכן גם בתי המשפט לדרגותיהם, ראה גם כאן בהרחבה בעניין ע"פ 494/02 אבו דקא נעמן נ' מ"י והמפורט שם.

המבחן הנו זימון כדין ואי גרימת עיוות דין.