פסק-דין בתיק עפ 1464/05

המערער הורשע בבית המשפט השלום בנצרת (ת.פ. 3365/04), על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של העלבת עובד ציבור, תקיפת עובד ציבור ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

ביום 10.8.04 השתתף המערער, יחד עם הנאשמים הנוספים בכתב האישום, בהפגנה שנערכה במגדל העמק, במחאה על מצב האבטלה בעיר.

בסמוך למקום ההפגנה נכחו סגן ראש העיר, מר אוקלנדר, מזכירת ראש העיר, הגב' בן יוסף ושניים אחרים מן העירייה.

המערער ניגש אל סגן ראש העיריה, יחד עם אמו, השניים העליבו אותו, הטיחו בו שהוא אשם במצבם הרע והשליכו עליו ביצים טריות, אשר פגעו בגופו ובפניו. אחת הביצים שהשליך המערער פגעה באוזנו של מר אוקלנדר וגרמה לו כאבים ורגישות, ביצים שהושלכו פגעו גם בגב' בן יוסף.

בית המשפט קמא (כב' ס. הנשיא, השופט ג. אזולאי), קיבל ביום 10.7.05 את המלצת שרות המבחן, ותוך התחשבות בנתוניו האישיים של המערער, נמנע מהרשעתו, הטיל עליו לבצע עבודות שרות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

ביום 30.11.05 הפקיע בית המשפט קמא את צו השל"צ לאחר שהוברר כי המערער לא טרח להתייצב לפגישה עם שרות המבחן, הרשיע את המערער וגזר עליו 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור על העבירות בהן הורשע.

ערעור זה מכוון כנגד עצם ההרשעה.

ב"כ המערער חזר בפנינו על הטיעונים שהעלה בפני בית המשפט קמא ואשר הביאו אותו מלכתחילה להענות לבקשה ולהמנע מהרשעה. המערער אדם נורמטיבי, סטודנט לתואר שני במדעי המדינה, פעיל חברתית וזוכה להוקרה, וההרשעה עלולה לפגוע בעתידו.

המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור, ומפנה לעברו של המערער.

לא מצאנו כל הצדקה להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא.

האינטרס הציבורי מחייב כי מי שנמצא אשם בדין יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל והסמכות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעה יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. " שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק". (ע"פ 2796/03 - ברטי ביבס נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(3), 16 ,עמ' 23).

השיקולים שבאינטרס הציבורי שמים דגש על חומרת העבירה ונסיבותיה ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. " הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיוידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי" (ע"פ 2083/96 - תמר כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3), 337 ).

בעקבות הלכת כתב (בע"פ 2083/96 שאוזכר לעיל) "הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

בעניינו של המערער לא חל החריג המצדיק הימנעות מהרשעה, והאיזון הראוי בין האינטרס הציבורי המחייב הרתעת הרבים לבין האינטרס האישי של המערער אין מקום להימנע מהרשעתו.

 לא ניתן לומר גם כי אם יגרם לו נזק כתוצאה מן ההרשעה, יהא זה נזק העומד ביחס בלתי סביר לחומרת העבירות שביצע.

ראוי להזכיר בעניין זה את פסק דיננו, שניתן לא מכבר בע"פ 1406/05 מדינת ישראל נ. עפרי פלג, ניתן ביום 31.1.06, בו נתקבל ערעור המדינה על החלטה להימנע מהרשעה, חרף העובדה שמדובר היה בסטודנט למשפטים, ושעה שלא הוכח כי הנזק שיגרם לו הוא ודאי, ומכל מקום חומרת העבירה לא הצדיקה הימנעות מהרשעה.

מעבר לכך, בית המשפט קמא עשה עם המערער חסד, כאשר נמנע מלכתחילה מלהרשיעו, ובחר ליתן לו הזדמנות לבצע עבודות לתועלת הציבור, חרף הניסיון הלא מוצלח שהיה לרשות המבחן עם ביצוע עבודות השל"צ במסגרת הליך קודם, ולמרות שביצע בעבר עבירות של איומים והתנהגות פרועה במקום ציבורי.

המערער גילה זלזול כלפי הליכי בית המשפט, לא הגיע לדיונים, לא נענה לפניות שרות המבחן, וכך גם באשר לדיונים בערעורו.

בנסיבות אלה, אין הצדקה ליתן לו הזדמנות נוספת לבצע עבודות השל"צ, כאשר הרשעתו הינה בדין והעונש שהוטל עליו אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה.