פסק-דין בתיק עפ 1437/05

המערער הורשע  על פי הודאתו בבית המשפט השלום בנצרת (פ 4135/05) בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

כתב האישום המתוקן כלל שלושה אישומים בעבירות של התפרצות לדירה, (בשלוש הזדמנויות), גניבה, (בשלוש הזדמנויות) היזק לרכוש במזיד (בשתי הזדמנויות) וכניסה לישראל שלא כדין, כולן בוצעו בליל ה - 30.9.05, כשהמערער ניצל את העובדה שדיירי הבתים שהו בחתונה מחוץ לכפר דבוריה.

המערער פרץ לשלושה בתים, גנב מתוכם תכשיטים, מכשירי פלאפון, רשיון נהיגה ותעודות זהות. במהלך הפריצה, גרם המערער נזק לרכוש.

עם מעצרו של המערער, הוברר כי הוא שוהה בארץ שלא כדין מזה כ - 6 שנים ועובד בעבודות מזדמנות, מבלי שיש ברשותו אישורי כניסה שהייה או עבודה כדין בישראל.

בית המשפט קמא (כב' הנישא ת. כתילי) גזר על המערער 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו - 18 חודשי מאסר על תנאי.

הערעור מכוון כנגד חומרת העונש.

בפנינו שב וחוזר ב"כ המערער על הנימוקים אשר הצדיקו, לדעתו, הקלה בעונשו של המערער.

על פי הודעת הערעור, הפריטים שנגנבו לא היו בעלי ערך רב, והנזק שנגרם לבתים היה מועט. המערער שהה בארץ לצורכי פרנסה בלבד, עקב מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, הוא הודה בהזדמנות הראשונה והביע חרטה על מעשיו.

בנוגע לטענה כי המעשים בוצעו כאקט של נקמה על רקע רומנטי, אף שהמערער אינו מאשר את הדברים, נטען על ידו כי הכיר בחורה מכפר דבוריה וביקש את ידה, אך אביה התנגד לאירוסיהם, ואף שלח אנשים לאיים עליו. בתגובה החליט לעשות את המעשים.

ב"כ המערער הדגיש בפנינו בפרט את הטענה כי יש להקל בעונשו של המערער לאור סבלו לאחר שנתפס באותו לילה והוכה נמרצות על  ידי כ - 25 איש, ונמצא מאוחר יותר כשהוא כפות בידיו ורגליו במטע זיתים.

המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לעמדתה, העונש אינו חמור יתר על המידה ותואם את נסיבות ביצוע העבירות.

המערער הורשע בסדרה של התפרצויות, אותן ביצע בתוך שעות ספורות, תוך ניצול העדרם של הדיירים מן הבתים.

נסיבות ביצוע העבירות, בהיות המערער שוהה בלתי חוקי בארץ, מתוך מניע רומנטי, וכתגובה להתנגדות לאירוסיו עם בת המשפחה, מצביעות על חומרה מיוחדת ומחייבות תגובה עונשית הולמת.

יש לזכור כי העונשים הקבועים בחוק לצד העבירות שביצע המערער הינם: 7 שנות מאסר לכל אחת מן העבירות של התפרצות לדירה, בניגוד לסעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"חוק העונשין"), 3 שנות מאסר עבור כל אחת מעבירות הגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, 3 שנות מאסר עבור כל אחת מן העבירות של היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, ושנת מאסר בגין העבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

העונש שהוטל על המערער בנסיבות אלה, אמנם איננו קל, אך הוא תואם בחומרתו את ריבוי העבירות, נסיבות ביצוען ושהייתו הארוכה של המערער בישראל שלא כדין.

בית משפט קמא לא התעלם מהסבל וההתעללות שהיו מנת חלקו של המערער לאחר שנתפס, תוך גינוי התופעה, ונתן לכך משקל בגזר הדין.

איננו סבורים כי בית המשפט דלמטה טעה בכך שלא נתן משקל נכבד יותר לסבלו של המערער.

גזר הדין מאזן כראוי בין השיקולים השונים - מחד, האינטרס הציבורי הדורש להגן על הציבור, רכושו, פרטיותו ושלוותו מפני מעשים כדוגמאת אלה שבוצעו על ידי המערער, ומאידך נסיבותיו האישיות המקלות של המערער, לרבות נסיבות תפיסתו.

העונש שהוטל על המערער, לאור כל האמור, אינו נוטה לחומרה במידה המצדיקה התערבותנו, ועל כן אנו דוחים את הערעור.