פסק-דין בתיק עפ 1426/05

כב' השופט האשם ח'טיב:

ההליך בפני בית משפט השלום:

1.         המערער הועמד לדין בפני ביהמ"ש השלום בנצרת בשל עבירות של הפרת זכויות יוצרים , אחת לפי ס' 10 (ג) לפקודת זכות יוצרים -1924 ( להלן : "הפקודה") ועבירה שניה לפי ס' 3(1)(ב) לפקודה.

כתב האישום האשים את המערער בכך שביום 14/4/03 בשעה 14:10 או בסמוך לכך ,מכר המערער או הציע למכירה בדרך מסחרית וביודעין 189 תקליטורים , 129 תקליטורים של מוזיקה מזרחית ו- 23 סרטי V.C.D מזויפים ביודעו כי הם העתקים מפרים של תקליטורים מקוריים אשר קיימים בהם זכויות יוצרים ושלא בהסכמת בעל הזכויות.

יצוין כי המשיבה (המאשימה) ביקשה בסיכומיה בפני ביהמ"ש קמא להרשיע את המערער בעבירה אחת בלבד ,לפי ס' 10(ג) לפקודה, זאת בשל ביטול ס' 3 (1)(ב) לפקודה, ובשל טעותה בהכללת הס' הנ"ל בכתב האישום.

2.         בפני בית משפט השלום כפר המערער באשמה , ובית משפט השלום החליט, אחרי ששמע את ראיות הצדדים, להרשיע את המערער בעבירה של הפרת זכויות יוצרים - לפי ס' 10 (ג) לפקודה , וגזר עליו את העונשים הבאים ;

א.         מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים החל מיום מתן גזר הדין ( 16/10/05).

ב.         6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים ( מיום שחרור המערער ) והתנאי שהמערער לא יעבור בתוך תקופת התנאי כל עבירת רכוש לרבות עבירות לפי פקודת זכות יוצרים ויורשע עליה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

ג.          קנס בסך 5,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתם.

ד.         פיצוי בסך 20,000 ש"ח אשר ישולם לאקו"ם ויוקדש לפעילות למען אומנים.

בהטילו את עונש המאסר בפועל הדגיש ביהמ"ש קמא את חומרת העבירה בה הורשע המערער וכן את הצורך בהרתעת רבים (ביהמ"ש ציין כי הוא היה מטיל עונש של מאסר בפועל גם אם הוא היה מתעלם מהעובדה כי לחובת המערער 6 מקרי התפרצות).

3.         בפני בית המשפט קמא, לא היתה בין הצדדים מחלוקת כי ביום 14/4/03 בשעות הצהריים, בשוק העירוני בעפולה, נתפס המערער במהלך פשיטה משטרתית , כאשר הוא עומד מאחורי דוכן לממכר תקליטורים וסרטים, כמו כן לא היתה מחלוקת ממשית כי התקליטורים והסרטים שנתפסו בדוכן האמור היו מזויפים - כפי שעולה מחוות דעת המומחים גדי ליבנה, ת/15, שבדק את התקליטורים, שנתפסו מטעם הפדרציה הישראלית, ואריה רפאל, ת/11, שבדק את התקליטורים מטעם האגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות 1993 בע"מ ואשר הוגשו מטעם התביעה. (יצוין כי המערער לא חלק על חוות הדעת הנ"ל ולא טען דבר באשר לזיופים של התקליטורים כיוון שלטענתו הוא לא הכיר אותם). 

הנקודות שעמדו במחלוקת, ע"פ פסק הדין של בית משפט השלום היו שתיים :

א.         "האם מכר הנאשם עותקים מפרים בשעה שעמד מאחורי דוכן התקליטורים"?

ב.         "מה הביא את המערער לעמוד מאחורי הדוכן האמור? קרי האם יש לקבל את גירסת הנאשם לפיה במהלך עבודתו בדוכן החמוצים , פנה אליו בעל דוכן התקליטורים הסמוך וביקש ממנו להחליף אותו למספר דקות , על מנת שהאחרון יוכל לגשת לשירותים".

לגירסת המערער, באותו יום הוא החליף את דוד תשובה בדוכן החמוצים , מאחר וזה האחרון היה חולה.

4.         הראיות אשר הובילו להרשעת המערער בדין היו אלו ;

4.1        ת/9 ( הודעתו של מר אריה רפאל , חוקר מטעם האגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות , (להלן: "רפאל "), אשר הוצגה בהסכמה, ממנה עולה כי רפאל התלווה לפעולת האכיפה היזומה שבוצעה ביום האירוע בשוק בעפולה, וציין בהודעתו כי בדוכן עליו בוצעה הפשיטה " נכח צעיר כבן 25 שנים לערך רזה גובהו כ-1.7 לערך חבש כיפה לראשו ומכר לכל דורש את המותגים הנ"ל ... " .

כחיזוק להודעה זו (אשר כאמור הוגשה בהסכמה , אך ב"כ המערער טענה כי גם אם הוגשה בהסכמה, הרי עדיין לא הוכח כי מי שתואר בה הוא המערער) ולהוכחת הטענה כי מי שתואר בה הוא המערער ,וכן לחיזוק הטענה כי הסחורה המזויפת שנתפסה נלקחה מהדוכן מאחוריו עמד המערער מצא ביהמ"ש בראיות הבאות;