פסק-דין בתיק עפ 141/08

1.         ביום 29.11.01 הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום נגד המערער המייחס לו עבירות של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה וביצוע של גניבה או פשע, עבירה בניגוד לסעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז  - 1977 (להלן: " חוק העונשין") והיזק בזדון, עבירה בניגוד לסעיף 452 לחוק העונשין.

            על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 24.2.01 ועד 25.2.01 התפרץ המערער לבית ספר מוריה בגבעת המורה וביצע בו גניבה, בכך, שהגיע למקום, עקר את הסורגים ממקומם באמצעות מוט ברזל, שבר את החלון באמצעות אבן, נכנס לתוך חדר המזכירות וגנב כספת שהכילה פנקסי שיקים, כסף מזומן ומצלמה.

2.         המערער הודה בעובדות כתב האישום ונדון ל- 8 חודשים לריצוי בפועל, הפעלת מאסר מותנה של 18 חודשים בחופף ו- 10 חודשים מאסר על תנאי ל- 3 שנים.

3.         המערער מלין בפנינו על חומרת העונש. המערער סבור, כי בית משפט קמא החמיר עמו, תוך שהוא נמנע מלתת משקל ראוי לכל אלה: לזמן שחלף מאז ביצוע העבירות (למעלה מ- 7 שנים), לנסיבותיו האישיות ולהשלכות עונש המאסר בפועל על משפחתו. עוד סבור המערער, כי טעה בית משפט קמא משלא האריך את המאסר המותנה שעמד נגדו וזאת לאור חלוף הזמן, תיפקודו הנורמטיבי של המערער מאז ביצוע העבירות, היותו המפרנס היחיד, הודאתו המידית, נסיבות חייו הקשות, שרותו הצבאי, נסיבות ביצוע העבירה על רקע קשייו הכלכליים ואורך המאסר המותנה.

            אף שבהודעת הערעור לא נאמר דבר וחצי דבר אודות הגשת תסקיר משלים בעניינו של המערער, מיקד ב"כ המערער את טיעוניו בפנינו בבקשה לשלוח את המערער לקבלת תסקיר וזאת בשל הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועל מנת לקבל תמונה אמיתית ועדכנית אודות המערער.

            מנגד, מבקשת ב"כ המשיבה לדחות את הערעור בהדגישה, כי ניתנו למערער מספר הזדמנויות שלא השכיל לנצלן והדבר מעיד על כך שהוא אינו מעוניין בקבלת טיפול. לעניין העונש, הוסיפה ב"כ המשיבה וטענה, כי בית משפט קמא לא נתן למערער אפילו יום אחד מעבר להפעלת המאסר על תנאי.

4.         ביום 29.1.02 הודה המערער בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו. המערער ביקש להורות על הגשת תסקיר ובית משפט קמא נעתר לבקשתו, הורה לשירות המבחן להכין תסקיר אודותיו ודחה את הטיעונים לעונש ליום 11.9.02. המערער לא התייצב לישיבה שנקבעה ליום 11.9.02 והדיון נדחה ליום 25.11.02 ואז התחייב המערער לגשת לשירות המבחן ומסר את כתובתו החדשה ומספרי הטלפון שלו. הדיון בעניינו נדחה ליום 26.3.03. דא עקא, המערער לא התייצב לישיבה שנקבעה ליום 26.3.03 ולא לישיבות שנקבעו ליום 9.7.03, ליום 8.10.03, ליום 3.12.03 וליום 28.1.04 ואז החליט בית משפט קמא להתלות את ההליכים בעניינו של המערער.

            משחודשו ההליכים, התייצב המערער לישיבה שנקבעה ליום 6.12.06 והודיע " אין לי עו"ד, זה היה מזמן. לא הגיעו לי מכתבים, שלוש שנים אני נשוי בלי צרות. אני כבר על דרך חדשה. לא ידעתי אפילו שיש לי קצינת מבחן. אני עובד בהום סנטר בחדרה...אני רוצה ללכת לשירות המבחן, אני אצור קשר עם שירות המבחן, אני כבר לא עושה עבירות". בעקבות כך, מינה בית משפט קמא סניגור למערער, ודחה את הטיעונים לעונש ליום 9.5.07 בהדגישו " מובהר לנאשם כי לא תהיה דחיה בשל אי הופעתו בפני שירות המבחן או אי הזמנתו לשם".

            בהמשך לא התייצב המערער לישיבה שנקבעה ליום 4.7.07 והדיון בעניינו נדחה ליום 19.9.07, אך גם לישיבה זו המערער לא טרח להתייצב והדיון נדחה ליום 7.11.07 ושוב המערער לא התייצב והדיון נדחה ליום 9.1.08, אם כי המערער הובא ביום 19.12.07 בפני בית משפט קמא (כב' השופטת שטרית) מכוח צו הבאה וטען כי אשתו ילדה ויש לו בעיות בבית והוסיף " הופעתי כמה פעמים אצל כב' השופט והייתי קצת מבולבל והיום אני מסודר, עובד במסעדה, רוצה להיות אדם מן השורה ולפרנס את משפחתי. כבר 7 שנים אני לא 'מתערבב' אני נקי, ולא מחפש צרות... הלכתי לקצין המבחן, אני לא מסתדר איתו, וביקשתי שיחליפו לי את קצין המבחן שלא בא לקראתי, הוא שואל אותי שאלות כמו חוקר...אולם התקשרתי לחיפה ואמרו כי יחליפו. ביקשתי קצין מבחן אחר ואני אלך בתדירות". בישיבה מיום 9.1.08 ביקש הסניגור לשלוח את המערער לתסקיר משלים בתור הזדמנות אחרונה וזאת לאור השינוי שחל אצל המערער בשנים האחרונות. גם המערער ביקש בכל לשון של בקשה ליתן לו הזדמנות אחרונה באומרו " אם לא אלך לשירות המבחן תכניס אותי בפנים" (עמ' 11 לפרוטוקול). באותה ישיבה ציין קצין המבחן, כי היו כמה נסיונות עם המערער שלא הצליחו, שכן המערער יוצר קשר ושוב מנתק את הקשר ומצב זה חוזר על עצמו. בעקבות דבריו של קצין המבחן, הודיע הסניגור, כי " אם הנאשם לא ינצל הזדמנות נוספת, היה ובית המשפט יחליט ליתן אותה, הרי שלא נוכל לטעון להקלה" (עמ' 11 לפרוטוקול).

            לפנים משורת הדין, נעתר בית משפט קמא לבקשתו של המערער ודחה את הדיון ליום 13.2.08 בתקווה שהמערער ידאג ליצירת קשר עם שירות המבחן. בית משפט קמא ראה לנכון להדגיש " מובהר לנאשם כי לא תהיה דחיה נוספת, וכי אדון בבקשת התביעה להפעיל מאסר על תנאי חב הפעלה התלוי ועומד נגדו" (עמ' 12 לפרוטוקול - יצויין שמדובר בטעות שכן המאסר על תנאי הינו בר הפעלה ואינו חב הפעלה). דא עקא, בתסקיר מיום 10.4.08, הודיעה קצינת המבחן, כי בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 9.1.08 הזמינו את המערער לשיחה בשירות המבחן באמצעות הדואר אך המערער לא הגיע ולא יצר כל קשר מיוזמתו. קצינת המבחן הוסיפה, כי עד כה ומאז שנת 2001 רוב נסיונות שירות המבחן לפגוש במערער בצורה מסודרת לא צלחו.

5.         בישיבה שנקבעה ליום 30.4.08 הודיע המערער " אני אשם שלא הלכתי לקצינת המבחן ב- 10 לחודש, כל מה שבית משפט אומר הוא צודק. אני מתחנן פעם אחרונה ... מבקש הזדמנות עוד פעם לקצין מבחן". בית משפט קמא לא נעתר לבקשת המערער בהחליטו " נראה כי יש לשים קץ להצהרותיו הלא רציניות של הנאשם. הנאשם במשך 6 שנים ביקש שוב ושוב דחיה על מנת לפנות לשירות המבחן ושוב ושוב בחר שלא להופיע בפני קציני המבחן כשבפיו תירוצים אין ספור. נראה כי כלו כל הקיצים, היום יינתן גזר דין".

6.         עינינו הרואות, כי למערער ניתנו הזדמנויות אין ספור ובית משפט קמא נהג בו באורך רוח ולפנים משורת הדין, אך למרבה הצער המערער לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו, נהג בזלזול, גרם להתארכות ההליכים משך שנים רבות, ולא טרח להתייצב לדיונים בבית המשפט ולא למפגשים בשירות המבחן. הבטחותיו והתחייבויותיו של המערער היו מן השפה אל החוץ. אף שידע כי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 18 חודשים, לא תיקן המערער את דרכיו. חרף כל זאת, בא היום ומבקש המערער ליתן לו עוד הזדמנות לפנות לשירות המבחן ואינו מהסס לטעון, כי יש להתחשב בחלוף הזמן ולזקוף זאת לזכותו.

7.         על פניו ברור, כי דין ערעור זה דחיה. אין לו למערער להלין אלא על עצמו. אף ב"כ המערער שייצג אותו בבית משפט קמא סבר, כי " הדחיות נעשו רובן הגדול באשמת הנאשם". גם המערער עצמו מודה ומתוודה, כי הוא אשם בזה שלא הלך לשירות המבחן.

            בתסקירו מיום 1.7.07 עמד קצין המבחן על נסיבותיו האישיות של המערער בציינו, כי המערער לקח אחריות חלקית בלבד על העבירות והתקשה להסביר את נסיבות ביצוען, אך משניתק המערער את הקשר עם שירות המבחן, נבצר מקצין המבחן להשלים את ההליך ועקב כך הוא נמנע מכל המלצה.

8.         לחובת המערער רישום פלילי בעבירות של שבל"ר ונטישה במקום אחר, נהיגת רכב מנועי ללא רשיון, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפה סתם, העלבת עובד ציבור, החזקת נכס חשוד כגנוב ופרוק חלקים מרכב. ביום 23.2.99 נדון המערער בת.פ. 1258/99 ל- 18 חודשים מאסר על תנאי ל- 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה נגד רכוש. חרף זאת, המערער ביצע את העבירה נשוא ערעור זה בתוך תקופת התנאי, כך שאף שמדובר במאסר על תנאי ארוך, הדבר לא הרתיע את המערער מלהמשיך ולבצע עבירה חמורה יותר מזו שבה הוטל המאסר המותנה. 

9.         תמימי דעים אנו עם בית משפט קמא, כי אין בנמצא נסיבות המצדיקות את הארכת המאסר המותנה, שהיה תלוי ועומד נגד המערער ומכאן בדין הורה בית משפט קמא על הפעלתו, כאשר לא ניתן, בנסיבות מקרה דנן, לזקוף את חלוף הזמן כשיקול להקלה בעונשו של המערער כאשר הדחיות הרבות נבעו כולן בעטיו ובאשמו של המערער.

10.        בית משפט קמא הביא במכלול שיקוליו את הודאתו של המערער ומצבו המשפחתי ומכאן הוא נמנע מלגזור עליו מאסר בפועל מעבר לתקופת התנאי, שהיא בבחינת עונש רצפה בנסיבות מקרה דנן.

11.        לאור כל האמור, אנו מורים על דחיית הערעור.

ניתן היום ז' בסיון, תשס"ח (10 ביוני 2008) במעמד הנוכחים.