פסק-דין בתיק עפ 1403/06

1.         המערער הורשע בבית משפט השלום בנצרת (פ' 2464/06), בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

2.         הודאת המערער בעובדות כתב האישום המתוקן באה במסגרת הסדר טיעון, שהושג בין הצדדים, ולפיו סוכם כי על המערער יוטלו 21 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו, 17/06/06, ומאסר על תנאי לשיקול דעת בית המשפט. עוד סוכם כי מאסר מותנה בן 18 חודשים שהושת על המערער בת.פ. 1219/02 (בית המשפט המחוזי בנצרת), יופעל כולו בחופף למאסר שיוטל עליו בתיק זה.

3.         למערער הובהר כי בית המשפט איננו כפוף להסדר הטיעון וכי העונש שיגזר בסופו של דבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט בלבד.

4.         בסופו של יום, בגזר דינו לא מצא בית המשפט קמא (כב' השופטת כ. רוטפלד-האפט) כי באפשרותו לאמץ את ההסדר, והסביר היטב מדוע הסדר זה איננו משקף כראוי את האיזון בין האינטרסים השונים.

5.         בית המשפט קמא גזר על המערער תקופת מאסר של 21 חודשים, בניכוי ימי המעצר (כמוסכם) הטיל עליו 12 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים, על כל עבירת אלימות פיזית ו - 8 חודשי מאסר מותנים לתקופה של 3 שנים על כל עבירת אלימות מילולית. בהפעילו את המאסר המותנה בת.פ. 1219/02 (מחוזי נצרת) סטה בית המשפט קמא מן ההסדר בכך שקבע כי 6 חודשים מתוכו ירוצו במצטבר לעונש שהוטל על המערער.

            תוצאת גזר הדין הינה כי תקופת מאסרו בפועל של המערער הועמדה על 27 חודשים, במקום 21 חודשים כפי שהוסכם בהסדר הטיעון.

6.         המערער משיג על חומרת גזר הדין ומבקש לקבוע כי לא היתה סיבה לסטות מן ההסדר שהושג בין הצדדים.

            ב"כ המערער מבקש לקבוע כי ההסדר הוא סביר והולם את נסיבות העניין וגם אם הוא מקל, איננו מצריך התערבותו של בית המשפט.

7.         ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערעור.

לטענתה, לא מדובר בסטיה מהותית מן ההסדר המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור. המשיבה מוסיפה וטוענת כי ההסדר היה סביר, אך למקרא גזר הדין ובפרט עבירותיו הקודמות של המערער, אין עילה להתערב בו.

8. ככלל, הסדר טיעון הינו שיקול נכבד בשיקוליו של בית המשפט הגוזר עונשו של נאשם, האינטרס הציבורי מצדיק כיבודם של הסכמים מסוג זה, ורק במקרים חריגים יש הצדקה לסטות מהם (ראה ע"פ 9600/04 - גדי משראקי נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(1), 2863 ,עמ' 2865).

על פי המבחן שנתקבל בפסיקה (ע"פ 1958/98 - פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577),

"יידחה הסדר-טיעון אם אינו מבטא את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים ובהם העונש הראוי, פגם משמעותי או טעות בשיקולי התביעה מחד גיסא, וציפיות הנאשם, שינוי מצבו לרעה והאינטרס הציבורי בקיום הסדר-הטיעון שלו יש לתת משקל כבד, מאידך גיסא. משכך, נפסק, כי גם בהתקיים עילה לדחיית הסדר-הטיעון ייעשה האיזון החדש בגזר-הדין בהתחשב בהסדר-הטיעון (ע"פ 7132/02 - אופיר פרץ נ' מדינת ישראל  תק-על 2002(4), 1110 ,עמ' 1112).

במקרה זה לא מצאנו פגם במסקנתו של בית משפט קמא כי האיזון הנדרש בין האינטרסים השונים לא נשמר,  וכי לא הובא בפניו כל נימוק אשר יצדיק רף ענישה כה מקל.

9.         המאשימה נימקה את ההסדר שהוצג בפני בית המשפט קמא ואת הסכמתה לעונשים שהוצעו מתוך כך שהמערער הודה וחסך מזמנו של בית המשפט וכן חסך את עדותה של המתלוננת, אשתו.

הסניגור הוסיף והעלה נימוקים לקולא הנעוצים בנכותו של המערער ובהיותו אב למשפחה ברוכת ילדים ללא מקור הכנסה.

מול נימוקים אלה עמדו נסיבות קשות של ביצוע העבירות בהן הודה המערער, לפיהן במהלך שנת 2005 ועד הגשת התלונה ב - 17/06/06 נהג להכות את המתלוננת בחלקי גופה השונים, להשפילה ולאיים עליה בפגיעה בגופה.

במספר הזדמנויות המפורטות בכתב האישום תקף המערער את אשתו בעת היותה בחודש החמישי להריונה ופגע בבטנה, זרק לעברה בקבוק מים שפגע בה וגרם לה לחבלה של ממש, וזרק לעברה שידה בעת שעמדה כשילדתם בת ה - 7 חודשים בזרועותיה.

עבירות אלו מצטרפות לעברו הפלילי הנכבד של המערער בגין עבירות אלימות שכוונו כנגד אשתו, ועבירות סמים.