פסק-דין בתיק עפ 1397/05

המערער הורשע, על פי הודאתו, במסגרת תיק פלילי 4398/03 (שלום נצרת) בביצוע עבירה של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, וזאת לאחר שהודה כי בתאריך 6.7.03, נכנס לשירותים הסמוכים לחנות "המשביר - מחסני אופנה" שם היתה באותה העת המתלוננת, מנע ממנה מלצאת מן השירותים, תוך שהוא אוחז בכתפיה. בהמשך הצמידה לקיר והחל לממש את חזה ללא הסכמתה, ולשם סיפוק וגירוי מיני.

בית המשפט קמא (כב' השופטת כ. רוטפלד - האפט), גזר על המערער שנת מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר מותנים, קנס בסך 2,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח.

ערעור זה מכוון כנגד חומרת העונש בלבד (לאחר שהמערער חזר בו מערעורו ביחס להכרעת הדין, שניתנה כאמור, על סמך הודאתו).

לטענת המערער העונש שהוטל עליו מחמיר עימו יתר על המידה.

ב"כ המערער טוען כי בין הצדדים הושגהסדר טיעון, שלפיו יישלח המערער לקבלת תסקיר שרות המבחן, בטרם יגזר דינו, באם יהא התסקיר חיובי, תעתור המשיבה לעונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ובאם יהא התסקיר שלילי, יהיה הטיעון לעונש פתוח.

לטענתו, התסקיר שהוגש לבית המשפט לא היה שלילי ולכן לא היתה סיבה לסטות מן ההסדר.

עוד הוא מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, מצבו הרפואי ואישיותו, כפי העולה מן התסקיר, אשר הצדיקו הקלה בעונשו, וקביעת עונשו בעבודות שרות. זאת בפרט, לאור העובדה שמדובר באדם נכה בשיעור 100%, ללא עבר פלילי המתקיים מקצבת נכות כללית.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, הפנתה לתסקיר השלילי שהונח בפני בית המשפט קמא, וציינה כי מצבו הרפואי של המערער ונכותו לא מנעו ממנו את ביצוע העבירה.

בטרם יוכרע הערעור ומבלי להביע עמדה כלשהיא ביחס לסיכוייו, ראינו לנכון, לאור טענות הסניגור להפנות המערער שוב לשרות המבחן לקבלת תסקיר מעודכן, אשר מונח אף הוא בפנינו היום.

לאחר ששמענו טיעוני הצדדים ובחנו את שהונח בפנינו, בפרט תסקיר שרות המבחן מיום 16.1.06, שוכנענו כי דין הערעור להדחות.

העבירה אותה ביצע המערער הינה חמורה ביותר, בוצעה תוך השפלתה של המתלוננת, פגעה בכבודה ובבטחונה. בית המשפט קמא התרשם מתחושותיה של המתלוננת בעקבות האירוע, וההשפעה הקשה שיש למעשיו של העותר על תחושת הבטחון האישי שלה.

מדובר במעשים המעוררים סלידה ומחייבים ענישה מרתיעה.

בית המשפט דלמטה שקל את נסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער, וניסה לעמוד על מידת הסכנה להישנות מעשיו.

במפגש הראשון עם שרות המבחן נמנע המערער מלקבל אחריות למעשיו, וטען כי התבלבל בין שרותי הנשים והגברים.

בית המשפט קמא דחה את הדיון על מנת לאפשר למערער להיפגש פעם נוספת עם קצין המבחן וזאת על מנת לקבל הערכתו לסיכויי הישנותה של התנהגות דומה בעתיד. התסקיר המשלים העלה שוב שהמערער לוקח אחריות חלקית בלבד למעשיו, ומודה בחלק מן העובדות בלבד. על סמך התרשמותו מאישיותו של המערער והאחריות החלקית שלקח למעשיו, התקשה שרות המבחן להגיע להערכה ונמנע מהמלצה טיפולית.

מדובר בתסקיר שלילי אשר לא חייב את המשיבה לטעון לעונש של מאסר בעבודות שירות, כנטען.

על סמך תסקיר המבחן, לרבות התרשמותו של קצין המבחן כי המערער פעל מתוך הצפה וחוסר יכולת לשלוט בדחפיו המיניים, בהעדר מסגרת טיפולית ונוכח אי לקיחת האחריות, קבע בית המשפט קמא, ובצדק, כי נשקפת מן המערער סכנה, המחייבת ענישה מתאימה.

התסקיר המעודכן מיום 16.1.05 רק מחזק את הדברים האמורים.

בפני קצין המבחן שב המערער והכחיש את עובדות כתב האישום, בחוזרו לטענתו הראשונית כי בסה"כ התבלבל בין שרותי הגברים והנשים. המערער הוסיף וטען כי במצבו הרפואי לא יכול היה לכפות עצמו על המתלוננת, ודבריה שקריים ונובעים מתאוות בצע.