פסק-דין בתיק עפ 1381/05

כב' השופט האשם חטיב:

1.         לפנינו ערעור של הנאשם על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת לילי יונג-גופר) שניתן ביום 25/9/05 אשר הרשיע את המערער בעבירות של: מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348 (א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 ותקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, ולפיו נגזרו על המערער 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירת מין מסוג פשע ויורשע עליה ו- 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירת מין מסוג עוון או תקיפה ויורשע עליה.

2.         המעשים אשר יוחסו למערער, ע"פ כתב האישום, ובגינם הורשע, כאמור, המערער בעבירות הנ"ל, היו בכך כי ביום 31/5/02 בסמוך לשעה 20:00 בביתה של המתלוננת אריג' ברגות, ביצע המערער מעשה מגונה בכך שנשכב על המתלוננת בעת שישנה, הרים את חולצתה ואת חזייתה ושרט אותה באיזור החזה, וזאת לשם ביזוי, גירוי או סיפוק מיני.

במהלך האירוע החזיק המערער באיבר מינה של המתלוננת מעל המכנס שלבשה, נישק אותה בצוואר וניסה לנשקה בחזה, כל זאת לשם ביזוי, גירוי או סיפוק מיני.

3.         הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין, בנוסף הגיש המערער ערב יום הדיון בערעור, בקשה (ב"ש 2885/05) להבאת ראיות בערעור בהתאם לסעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982.

הבקשה להבאת ראיות בערעור

4.         הראיות שהמערער מבקש להביא הן:

א.         עדויותיהם של דודי, הנאשם והמתלוננת, בשאלת החשדות נגד עדת ההגנה מס' 3 הגב' מייסר טלוזי, וטענות המתלוננת בעדותה כי היא תפסה אותה על חם כאשר נטלה מכספי סבתה הקשישה, עת שימשה כמטפלת של הסבתא.

ב.         עדותה של הגב' רים ברגות, אחותה של המתלוננת, אשר תאשר או תפריך את נוכחות הנאשם בפרוזדור ביתה של המתלוננת, כאשר ע"פ טענת המתלוננת היה בדרכו מחדרה לחדר הסבתא.

5.         ע"פ הנטען בבקשה, יש בעדויות אלה כדי להוכיח כי לא התרחש אירוע של גניבת כסף ע"י העדה טלוזי מהסבתא, וכי הסבתא אינה מחזיקה כסף בכלל.

בנוסף, עדויות אלה יאשרו, ע"פ הנטען בבקשה, את עדותו של אבי הנאשם, עד ההגנה מוניר ברגות, ולפיה שכרה של הגב' טלוזי משולם ע"י שלושת האחים כשהאחראי לתשלום שכרה הינו הדוד בורהאן ברגות, דבר הסותר את קביעת בית המשפט קמא לפיה העדה טלוזי היתה בעת מסירת גרסתה תלויה במשפחת הנאשם לצורך פרנסתה, דבר שהניע את בית המשפט להגיע למסקנה לפיה האינטרס האישי של העדה הוא אשר עמד ביסוד עדותה ולאו דווקא הצורך לומר אמת.

ע"פ הנטען בבקשה, עדותו של הדוד בורהאן ברגות תוכיח כי הגב' טלוזי מעולם לא נחשדה בגניבה וכי מעולם לא היתה פניה לשירותי הרווחה להחליף את הגב' טלוזי, בניגוד למה שהעידה המתלוננת בעמ' 14 ש' 1-2.

6.         ע"פ הנטען בבקשה, קיים סיכוי כי הראיות אותן מבקש המערער להביא בשלב הערעור, יביא לשינוי התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא.

לטענת המערער, הכרעת הדין של בית המשפט קמא מבוססת ברובה על קביעות שבמהימנות בכך שבית המשפט קמא האמין למתלוננת ולא לנאשם ועדיו, ואין לדעת כיצד בית המשפט קמא היה מעריך את מהימנות המתלוננת אם יוכח בפניו כי היא בדתה את סיפור הגניבה בידי עדת ההגנה טלוזי.

לטענת המערער, הפגיעה במהימנות המתלוננת לאחר שיוכח כי היא בדתה את הסיפור של גניבת כספיה של הסבתא ע"י עדת ההגנה טלוזי בתוספת הסתירות בפרשת התביעה, תביא לזיכויו.

7.         לשאלה מדוע לא הביא המערער ראיות אלה בפני בית המשפט קמא, טען המערער כי בשל סכסוך בין בני המשפחה אשר בחלקו נבע מהאירוע נשוא התיק נבצר ממנו לפנות לדודיו ולברר פשר הדברים אשר נאמרו ע"י המתלוננת ביחס לגב' טלוזי. באשר לעדותה של אחות המתלוננת הגב' רים ברגות לא מצאנו בבקשה כל הסבר לאי הזמנתה להעיד במהלך שמיעת פרשת ההגנה ע"י בית המשפט קמא.

8.         המשיבה מתנגדת לבקשת המערער להבאת ראיות בשלב הערעור וטוענת כי עדותה של המלוננת וטענתה כי הגב' טלוזי נתפסה על ידה, על חם עת גנבה כספים מסבתה, היתה ידועה למערער במהלך הדיון בפני בית המשפט קמא, על כן יכל המערער במהלך פרשת ההגנה לזמן את מי שהוא רוצה מהדודים ולכפות עליהם או מי מהם מתן עדות בבית המשפט גם אם הוא מסוכסך עם מי מהם.

עוד טענה המשיבה כי גם אם הראיות שהמערער מבקש להביא בשלב הערעור, תשמענה וגם תהיינה ע"פ הנטען בבקשה, לא יהיה בעדויות אלה כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא.

9.         פסק הדין המנחה בעניין הגשת ראיות בשלב ערעור הינו ע"פ 1742/91 עמי פופר נגד מדינת ישראל פ"ד נא (5) 289.

ע"פ פסק דין זה נקבע כי השיקולים שעל בית המשפט לשים לנגד עיניו בבואו להחליט בבקשה למתן רשות להבאת ראיות בערעור הם שלושה: