פסק-דין בתיק עפ 137/05

1.         בפנינו שני ערעורים על החלטת סגנית הנשיא, השופטת ר' חוזה (ב"ש 7494/04 מיום 8.12.04) בה ציוותה להרוס אותו חלק של מבנה שנבנה מעל קומת הקרקע בשכונת עין איברהים באום אל פחם על קרקע המוכרזת כקרקע חקלאית.

איחדנו שמיעת הערעורים.

להלן אכנה את המערערים בע"פ 137/05 "מחאג'נה" ואת המשיבים "המדינה".  

2.         משנתגלתה תחילת הבניה, פנתה המדינה לבית-המשפט וביקשה לקבל צו הפסקה שיפוטי (לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה) וצו זמני למניעת פעולות (לפי סעיף 246 לחוק).

הצווים ניתנו ביום 10.8.04 על ידי השופטת ת' נאות-פרי מבית-משפט השלום בחיפה.

3.         משהמשיכו מחאג'נה בביצוע העבודות, ננקט נגדם ונגד שלושה אחרים הליך בפני השופט כ' חיר (ב"ש 6568/04). בישיבה שהתקיימה ביום 28.10.04 קיבלו הצדדים את הצעת בית-המשפט שזו לשונה:

"1.        בית המשפט יתן צו הריסה של המבנה וכל חלק ממנו, אשר בנייתו בוצעה עד היום, כמתואר בבקשה ובתמונות שצורפו, להלן: "המבנה".

2.         צו ההריסה לא יבוצע תוך שנה מהיום.

3.         במידה ולא יושג רשיון בניה ע"י המשיבים תוך שנה מהיום, יהיו המשיבים 1-3, שלושתם ביחד וכל אחד מהם לחוד, חייבים להרוס את המבנה הנ"ל וכל חלק ממנו, וזאת תוך חודשיים מתום תקופת השנה מהיום.

במידה והמשיבים 1-3 לא יבצעו את המוטל עליהם לפי סעיף זה, תהיה המבקשת רשאית לבצע את ההריסה על חשבונם של המשיבים 1-3.

4.         אני אוסר על המשיבים 1-3 לבצע פעולת בנייה כלשהי במבנה הנ"ל ואוסר עליהם לעשות שימוש כלשהו במבנה הנ"ל.

במידה ויפרו את ההוראה הזאת, יחשבו כמפרים של הוראה חוקית, שניתנה ע"י בית המשפט, לפי סעיף 239,241 ו-246 לחוק התכנון והבניה.

5.         המשיבים 1-3, ב"כ וב"כ המבקשים הסכימו להצעת בית המשפט ומבקשים לתת לה תוקף של החלטה."

            לאחר שנחתמה ההסכמה, היא אושרה על ידי בית-המשפט.

4.         למרות ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, המשיכו מחאג'נה בבנייה מסיבית של המבנה. בעקבות זאת הגישה המדינה את הבקשה שנדונה בפני סגנית הנשיא חוזה, ועתרה בה להורות על צו הריסה שיפוטי.

            השופטת חוזה שמעה טעוני ב"כ הצדדים והחליטה כאמור, ועל כך מונחים בפנינו הערעורים, שהוגשו באותו יום.

5.         מחאג'נה טוענים בערעורם כי קיימות תכניות לשנות את יעוד הקרקע שעליה הוקם המבנה מקרקע חקלאית לקרקע למגורים, כי בעלי החלקות באזור יזמו תכנית מפורטת וכי הם מאמינים שיש לתכנית סיכוי להתקבל ובעקבות זאת יקבלו היתר בניה.

            עתירתם היא לארכה של שנה כדי לאפשר להם למצות את האפשרויות, והם מצהירים ומתחייבים כי בעקבות החלטת השופטת חוזה מיום 8.12.04, הפסיקו כל עבודה באתר ולא ימשיכו בה.

6.         המדינה טוענת בערעורה כי ראוי היה שהשופטת חוזה תורה להרוס את כל המבנה, ולא רק אותו חלק שמעל קומת הקרקע, וזאת משום שקומת הקרקע הוקמה לאחר מתן צו ההפסקה השיפוטי שנתנה השופטת נאות-פרי.