פסק-דין בתיק עפ 1361/05

המערער הועמד לדין בבית משפט השלום בטבריה (פ' 2535/04) בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח.

בעקבות הסדר טיעון תוקן כתב האישום ע"י הפחתת סעיפי האישום 2,3 ותיקון העובדות שפורטו בסעיפים 5,6 לכתב האישום, והמערער הודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן: נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח.

על פי ההסדר הופנה המערער לשירות המבחן לקבלת תסקיר שיתייחס, בין היתר, לעצם ההרשעה.

בסופו של דבר, לאחר קבלת התסקיר, הורשע המערער בעבירות בהן הודה, ודינו נגזר ל - 18 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, פסילה מלנהוג ברכב או להחזיק ברשיון נהיגה למשך 24 חודשים, ופסילה על תנאי מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה למשך 6 חודשים. כמו כן, הופעלה פסילה על תנאי שהוטלה על המערער בתיק תעבורה 7742/03, בחופף ובמצטבר באופן שסך כל תקופת הפסילה בפועל הועמדה על 25 חודשים.

הערעור מופנה כלפי חומרת העונש.

טוען המערער כי בית המשפט קמא (כב' השופט ד. פורת) טעה בכך שהטיל על המערער מאסר מותנה של 8 חודשים בגין כל אחת מן העבירות בהן הורשע, בעוד שהעונש המירבי בגין העבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח, הינו 3 חודשי מאסר.

עוד טוען המערער כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, והחמיר עמו יתר על המידה מבלי להתחשב בהודאתו ובחסכון בזמן השיפוטי.

בנוגע לעברו התעבורתי, טוען המערער כי בהתחשב בכך שהוא נוהג משנת 1979, ורוב העבירות הן עבירות  קנס - אין המדובר בעבר מכביד, והמערער לא היה מעורב באף תאונה במהלך השנים.

לפי הודעת הערעור, מדובר באדם נורמטיבי, שקיבל אחריות למעשיו. בעניין זה מפנה המערער לתסקיר שירות המבחן. לעמדתו החמיר עמו בית המשפט מעבר למדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון אלה.

המערער נהג ברכב זמן פסילה, לא ציית להוראת שוטר שסימן לו לעצור, ובמקום זאת הגביר את מהירות הנסיעה ונמלט מהמקום, כשרכב המשטרה דולק אחריו, עד שנעצר בדרך ללא מוצא.

נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה ביותר, המסכנת את שלום הציבור, ומי שמבצע אותה, תוך התעלמות מגזר דינו של בית המשפט מפגין זלזול בחוק.

התנהגות מעין זו מחייבת ככלל ענישה מרתיעה ומחמירה.

בית המשפט העליון התייחס לא אחת לרמת הענישה הראויה למי שנוהג בזמן פסילה בקובעו כי העונש הראוי למעשים כגון דא כולל מאסר בפועל לתקופה הולמת. ( ראה רע"פ 410/04 - זאב מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 2134 ורע"פ 7019/04 - ניר אופיר נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 1758 )

ברע"פ 1812/94 - דורון פרץ נ' מדינת ישראל, (תק-על 94(2), 2366) התייחס בית המשפט העליון לטענה כי רמת הענישה המקובלת בעבירות אלה היא מתונה הרבה יותר, בקובעו:

"לא הוכח בפני כי אמנם כך הוא הדבר, אולם מי שנוהג בזמן פסילה ראוי לעונש חמור שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת.

אם, כפי שנטען, מקובלת ענישה מתונה יותר, כי אז ראוי שתשתנה ותונחה ברוח פסיקה זו".

חומרה יתרה יש לייחס לנסיבות בהן ביצע המערער את העבירות, כאשר הראה שאין מורא החוק עליו, לא רק בכך שנהג בפסילה, אלא אף באי ציות לשוטר ובנסיונו להמלט ממנו.

למערער עבר תעבורתי מכביד, גם בהתחשב בפרק הזמן שבו הוא נוהג.

למערער 46 הרשעות בתחום זה, הכוללות אי ציות לתמרור עצור, נהיגה ברכב שנאסר בו השימוש, (מספר פעמים - בגין אחת הפעמים הוטלה עליו הפסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה).