פסק-דין בתיק עפ 1339/06

            כב' השופטת אסתר הלמן:

1.         המערער הועמד לדין בבית משפט השלום בנצרת (פ' 2459/05) על פי כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה, תקיפה סתם, כליאת שווא, פגיעה בפרטיות, מעשה מגונה בכוח וחבלה במזיד, עבירות אשר בוצעו כלפי המתלוננת, חברתו דאז של המערער, בתאריכים 09/04/05 ו - 11/4/05, בעקבות ויכוח ביניהם, ועל רקע רצונה להפסיק את הקשר עם המערער.

2.         ביום 19/04/05 הודיעו הצדדים לבית המשפט קמא, כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו ימחקו הוראות סעיפי החיקוק מס' 5 ו - 6 (מעשה מגונה בכוח וחבלה במזיד) וכן ימחקו חלק מעובדות כתב האישום.

הצדדים הצהירו כי הוסכם שהמערער יודה בעובדות כתב האישום המתוקן וישלח לשרות המבחן לשם קבלת תסקיר אשר יתייחס הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש. עוד הוסכם כי הטיעון לעונש לאחר קבלת התסקיר יהא חופשי.

באותו מעמד הוסכם כי המערער ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים שסוכמו בין הצדדים.

3.         בעת שהושג הסדר הטיעון, היה המערער מיוצג ע"י סניגור, עו"ד ליכט, אשר הצהיר בפני בית המשפט כי הסביר למרשו את מהות ההסדר וכן הבהיר לו כי בית המשפט איננו כפוף לו.

4.         בהמשך להסדר תוקן כתב האישום, המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, וביקש להמנע מהרשעתו.

5.         על פי הודאתו, ביום 09/04/05, בעת בילוי במועדון עם המתלוננת, גרר אותה המערער אל מחוץ למועדון. לאחר שהורחק ע"י מאבטחים, גרר אותה שוב אל רכבו, ואז נהג בפראות ברכב במשך כשעתיים, מבלי לשעות לתחנוניה של המתלוננת לאפשר לה לצאת מן הרכב.

כאשר הגיעו המערער והמתלוננת לביתו, המערער לא אפשר לה לעזוב את הדירה, ותפס אותה בכוח בגופה.

יומיים לאחר אירועים אלו, במענה של המתלוננת, רגז עליה המערער, ועל רקע ויכוח ביניהם בשל רצונה להפרד ממנו, שבר את מכשיר הטלפון הנייד שלה. כאשר ירדה המתלוננת לרכבה, נכנס אחריה המערער לרכב, החל לחבקה בכוח ומשך בשערותיה באומרו לה כי הוא אוהב אותה. כאשר ניסתה המתלוננת להמלט מרכבה, לקח המערער את מפתחות הרכב, משך אותה בשערותיה לתוך הרכב, ואיים על המתלוננת.

מתוך חשש מפניו, הסכימה המתלוננת לנסוע אחריו עם רכבה, ובשלב מסוים הצליחה להמלט ממנו, אך המערער הבחין בכך, עצר את רכבו ושכנע את המתלוננת לצאת מרכבה. שוב נטל את מפתחות הרכב שלה בניגוד לרצונה, ומנע ממנה לברוח מן המקום.

המערער נכנס לרכבה של המתלוננת כשזו נוהגת לדירתו, שם תקף אותה, גרם לה לחבלות של ממש, וכלא אותה בדירה עד שנאות ליתן לה את מפתחות הרכב ולאפשר לה לעזוב.

6.         כאמור, בהתאם להסדר הטיעון נתבקש שרות המבחן להגיש תסקיר תוך התייחסות לעניין ההרשעה והעונש, אלא שביום 19/06/05 הודיע שרות המבחן כי המערער לא התייצב במשרדם בחודש מאי 2005 בטענה כי הערב שנקבע לו במסגרת תנאי השחרור לחלופת מעצר, איננו פנוי להביאו.

בחודש יוני 2005 הודיע המערער לשרות המבחן, כי בעצת בא כוחו החליט לוותר על תסקיר שרות המבחן, אך לא נענה לבקשת השרות להמציא על כך הודעה כתובה.

7.         ביום 21/06/05 התייצב המערער לדיון, יחד עם באת כוחו, עו"ד ת. אולמן, וביקש לחזור בו מהודאתו.

ימים ספורים קודם לכן, הוגשה לבית המשפט קמא בקשה בכתב, לאפשר למערער לחזור בו מן ההודאה. הבקשה הוגשה ע"י עו"ד אולמן ועו"ד ליכט, אשר כאמור, ייצג את המערער בעת שניתנה הודאתו. הבקשה נתמכה בתצהירו של המערער, בו נאמר כי הינו מתמחה בראיית חשבון, חסר הרשעות קודמות שמעולם לא ישב במעצר לפני הליך זה, בו היה נתון במעצר 10 ימים, דבר זה גרם לו ללחץ נפשי, להלם ולאיבוד עשתונות, בגלל כל אלה מסר את הודאתו, חרף היותו חף מפשע.

8.         בית המשפט קמא שמע את טיעוני הצדדים וביום 13/07/05 דחה את בקשת המערער לחזור בו מן ההודאה.

9.         בסופו של דבר, ביום 26/09/06, לאחר שבית המשפט נעתר להסכמת הצדדים ודחה את מועד הטיעונים לעונש לפרק זמן ממושך, מסיבות אליהן נתייחס בהמשך, הורשע המערער בעבירות בהן הודה ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות השירות, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך 5,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח.

10.        ערעור זה מכוון כנגד הכרעת הדין, בטענה כי היה על בית המשפט קמא לקבל את בקשת המערער ולהתיר לו לחזור מהודאתו, לחילופין, משיג המערער על ההחלטה שלא להמנע מהרשעתו, ולחילופי חילופין, על חומרת גזר דינו.