פסק-דין בתיק עפ 1337/06

1.         המשיב הועמד לדין בבית המשפט השלום בטבריה (פ' 4227/01) על פי כתב אישום, אשר כלל שבעה אישומים בעבירה של גניבה בידי מורשה.

2.         ביום 5/3/06, לאחר שנשמעו חלק מן הראיות, הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון שלפיו יחזור בו המשיב מכפירתו, יודה בעובדות כתב האישום, יורשע ויגזרו עליו העונשים הבאים:

א.         6 חודשי עבודות שירות, אותם ירצה בכפוף לחוות דעתו של הממונה, בדרך של עבודות שירות.

ב.         מאסר מותנה על פי טיעון חופשי.

ג.          קנס - כאשר המדינה הגבילה עצמה בטיעון חופשי עד 40,000 ש"ח. 

                (ראה עמ' 125 לפרוטוקול מיום 5/3/06).

3.         לאחר שמיעת הטיעונים, אימץ בית המשפט קמא (כב' השופט י. אברהם), את הסדר הטיעון, וגזר על המשיב את העונשים הבאים:

            א.         ששה חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות.

ב.         מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת גניבה מסוג כלשהו במשך 36 חודשים.

ג.          קנס כספי בסך 12,000 ש"ח, אשר ישולם ב - 24 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 500 ש"ח החל מיום 10/12/06 ואילך.

4.         הערעור כאן נסוב אודות רכיב הקנס בגזר הדין בלבד.

5.         המערערת מבקשת לקבוע כי הקנס שהוטל על המשיב מופלג לקולא ביחס לחומרת המעשים, תדירותם והשנותם, וללא כל יחס לגובה סכום הגניבה שנאמד בכחצי מליון ש"ח.

            לא מדובר במעידה חד פעמית, אלא בשבעה מקרים בהם גנב המשיב, ששימש כסוכן מכירות מורשה מטעם חברת סוזוקי מכשירי תנועה בע"מ, כספי לקוחות, ומעשיו הופסקו רק לאחר שהוגשה תלונה.

            עוד טוענת המערערת כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לנסיבות שהתלוו לביצוע העבירות, מידת התחכום השיטתיות ועזות המצח שבמעשי המשיב, שהביאו לעשיית רווח קל, ולכך שבמעשיו מעל המשיב באמון מנהל החברה, מטעמה שימש סוכן מכירות, ואמון הלקוחות.

            המערערת מפנה לתצהיר החברה אשר הוגש במסגרת סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א -  2001, ממנו עולה כי המשיב לא פיצה את החברה על כספי הגזילה.

לטענת המערערת, הסדר הטיעון התחשב בשיקול לקולא של שיהוי בהגשת כתב האישום, ולכן הסכימה לעונש של מאסר בדרך עבודות שירות, מתוך הנחה כי ההחמרה תבוא לידי ביטוי בגובה הקנס, אשר צריך לעמוד, לגישתה, על הסכום של 40,000 ש"ח.

בנוסף, נטען כי בית המשפט קמא שגה כאשר לא קצב את ימי המאסר כנגד הקנס.

6.         ב"כ המשיב מבקש לדחות את הערעור. לטענתו, גובה הקנס נקבע  בתוך הטווח שסוכם בין הצדדים בהסדר הטיעון, הצדדים הסכימו כי הקנס ינוע בין 0 ל - 40,000 ש"ח, וערעור זה נועד לגישתו, לעקוף את הסכמת הצדדים.

ב"כ המשיב חולק על הטענה כי לא שולם דבר על חשבון החוב לחברה, וטוען כי במסגרת תיק הוצל"פ, שילם המשיב סכום של 130,000 ש"ח.