פסק-דין בתיק עפ 1318/06

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת, אשר גזר על המערער עונש מאסר של 9 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים בתנאי שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון, פיצוי בסך 30,000 ש"ח וקנס בסך 3,000 ש"ח.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשר לפשע, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות כעובד ציבור וגניבה בצוותא.

על פי עובדות כתב האישום בהן הודה, המערער חבר לשניים אחרים על מנת לבצע פעולת מרמה מתוחכמת כלפי המתלוננת תוך ניצול מצוקתה ותמימותה.

המערער וחבריו ידעו כי לזכות המתלוננת מופקד בבנק סכום של 450,000 ש"ח.

המערער התקשר למתלוננת תוך שהוא מתחזה לשוטר, וניסה לשכנעה להעביר את כספה לחשבון אחר, תוך שהוא מבטיח לה רווחים. מסע הלחצים נמשך זמן רב, ותוך שיתוף פעולה בין הנאשם וחבריו, שאחד מהם נפגש עם המתלוננת כשהוא לבוש מדי שוטר, עד שלבסוף נאותה המתלוננת והצליחה למשוך סכומי כסף מחשבונה, תוך שאחד מהם מתלווה אליה. משיצאה החוצה, נחטף ממנה תיק ובו 100,000 ש"ח, וזאת על ידי שותפיו של נאשם זה. הנאשם השני בתיק הודה אף הוא במיוחס לו והוטל עליו עונש של 9 חודשים מאסר על תנאי וקנס ופיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח.

בין הצדדים נערך הסדר טיעון, והוסכם שהתביעה לא תבקש עונש מאסר שיעלה על 10 חודשים, כאשר ב"כ הנאשם יבקש לא פחות מ- 6 חודשים שיכול וירוצו בעבודות שירות.

ב"כ המערער טוען בפנינו כי שגה בית משפט קמא עת גזר על המערער עונש כה חמור, כי שגה בית משפט קמא עת סירב לקבלת תסקיר נוסף בעניינו של המערער, כי המערער עבר ועובר טיפול פסיכיאטרי פרטי אשר מטרתו לפתור את אותן בעיות שגרמו לו לביצוע העבירות, הוא נמצא בטיפול אשר אמור להימשך זמן רב וסיכויי שיקומו רבים. יש להעדיף במקרה זה את האינטרס השיקומי על האינטרס הציבורי שבהושבתו מאחורי סורג ובריח.

הסניגור טוען כי המערער הופנה לממונה על עבודות שירות, אך חוות הדעת מעולם לא הוצגה בפני הצדדים ובית המשפט גזר מאסר בפועל ואף לא הזכיר קיומה של חוות הדעת הממונה בגזר הדין.

ב"כ המערער טוען שמדובר באדם נורמטיבי שבעברו עבירת גניבה אחת במובחן משותפיו שהינם בעלי עבר פלילי.

הסניגור מבקש לאפשר הגשת תסקיר משלים ולחילופין לגזור על המערער שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

דין הערעור לדחייה.

ראשית באשר לתסקיר המשלים - שירות המבחן הסביר את הסיבות לאי מתן המלצתו בדבר טיפול, בימ"ש קמא שמע את טיעוני הצדדים ושקל את כל השיקולים, ובצדק קבעה השופטת קמא את העדר הצורך בתסקיר משלים, מאחר והתסקיר נערך בעקבות מספר מפגשים עם המערער וכל תסקיר נוסף שייעשה לא יוסיף דבר.

קצין המבחן שנכח בדיון התייחס גם לגבי חוות הדעת הפסיכיאטרית, וציין כי מדובר רק במתן אבחנות מדעיות לכל מה שנצפה על ידי שירות המבחן, ומכל מקום גם אם זקוק המערער לטיפול ורוצה הוא לעוברו, עליו לעשות כן לאחר שיסיים לרצות את עונשו.

בית משפט קמא מציין בגזר דינו כי אין הוא רואה בחוות הדעת כל דבר שיש בו כדי להשפיע באופן מכריע על העונש, ולכל היותר יש בו משום מתן הסבר פסיכולוגי להתנהגותו.

כמו כן נקבע כי בית משפט לא יתעלם מן האמור בחוות דעת בכל הנוגע לגזר הדין.

בית משפט קמא שוקל בגזר דינו את כל השיקולים לחומרא ולקולא, בעיקר מציין כי המערער היה הרוח החייה בפרשה ובעל העניין אשר התקשר שוב ושוב למתלוננת והפעיל עליה לחצים והדריך אותה מה עליה לעשות, תוך שהוא מתחזה לשוטר, והכל למען בצע כסף.

בית משפט קמא מציין כי לפי העולה מהתסקיר, המערער לא הפנים את חומרת מעשיו, ואף לא החזיר למתלוננת את כספה.

בית משפט קמא שוקל את שיקולי הקולא, את הודאתו של המערער, את עברו הבלתי מכביד, את החיים הנורמטיביים שחיי ואת רצונו לעבור טיפול פסיכולוגי.

יחד עם זאת, מסקנתו הינה כי אין לפטור את המערער מעונש של מאסר בפועל, וזאת נוכח חומרת המעשה ותוך התחשבות בהסדר הטיעון ובעונשים שנגזרו על שותפיו.