1. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שהוגש כנגדו בת.פ. 2131/06 (שלום נצרת), נהיגה בשכרות, סירוב להבדק, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, מעשי פזיזות ורשלנות, איומים, העלבת עובד ציבור והתנהגות פרועה במקום ציבורי.
2. בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. יונג - גפר) דן את המערער ל - 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה או עבירת אלימות מסוג פשע, מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה של אלימות מסוג עוון או כל עבירה כלפי עובד ציבור, קנס בסך 5,000 ש"ח, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים וכן פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנה, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או בשכרות, במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר.
3. המערער ריצה את תקופת המאסר שנגזרה עליו, וערעורו מופנה כלפי רכיבים אחרים של גזר הדין, שהם עונש הפסילה בפועל, הפסילה על תנאי וגובה הקנס.
4. לטענת המערער, החמיר עימו בית המשפט קמא, אף שהודה ונטל אחריות לעבירות שביצע ובכך חסר זמן שיפוטי יקר, וחרף טענות שנשא בקרבו אשר לחלק מן האשמות כנגדו.
עוד נטען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לעוצמת המעשים הפליליים ולנסיבותיו האישיות של המערער, המטופל מזה 10 שנים במחלקה נפשית, היותו נכה צה"ל ובתו החולה בתסמונת דאון.
ב"כ המערער מוסיפה וטוענת כי ניתן היה להסתפק בתקופת פסילה מינימלית, לאור החסרון בהרשעותיו התעבורתיות מזה כ - 10 שנים.
טענה נוספת היא כי בית המשפט קמא לא יכול היה להטיל על המערער תקופת פסילה מותנית בגין מקצת מן העבירות המפורטות בתוספת הראשונה והשניה לפקודת התעבורה.
5. המשיבה מבקשת לדחות את הערעור, מפנה לנימוקי גזר הדין, ומבקשת לקבוע כי מדובר בעונש מתון בנסיבות הענין, המאזן כראוי בין רכיבי הענישה. המשיבה מפנה לעברו התעבורתי העשיר של המערער ולסמכותו הרחבה של בית המשפט על פי סעיף 35 לפקודת התעבורה.
6. המערער הורשע בביצוע עבירת תעבורה מן החמורות ביותר, שבוצעה תוך סיכון חייו, חיי משפחתו וחייהם של כל המשתמשים בדרך.
בית המשפט קמא הדגיש בגזר דינו את ההלכה הנוהגת והמחמירה בעניינם של נהגים הנוהגים בשכרות, תחת השפעת האלכוהול, ועל הצורך בהרתעתם והרתעתם של אחרים, המסכנים בהתנהגותם את חייהם של אחרים.
החמרה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בקביעתה של תקופת פסילה מינימלית של שנתיים, על פי החוק.
לעבירת התעבורה החמורה, הוסיף המערער עבירות אלימות, שחומרתן בכך שבוצעו כלפי שוטרים עת שמלאו תפקידם, וזלזול בשלטון החוק, שבא לידי ביטוי בבריחה מן השוטרים, תוך נהיגה על שולי הכביש וסיכון נוסף של הסובבים, העלבת השוטרים, התפרעות, השתוללות, השמעת קללות ובעיטה בשוטרים.
בית משפט קמא נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער, אותן שטחה בפניו באת כוחו בפירוט רב, אך איזן אותם כראוי עם האינטרס הציבורי, אשר חייב תגובה הולמת להתנהגות המערער, ועם שיקולים נוספים לחומרא, כגון העדר נטילת אחריות ממשית למעשיו, אף שהודה במעשים, ועברו הפלילי והתעבורתי, של המערער.
רק בתחום התעבורתי, למערער 76 הרשעות קודמות, לרבות הרשעה בעבירה של נהיגה בהשפעת אלכוהול, בעקבותיה קיבל, כפי שנאמר בגזר הדין, עונש סלחני, אשר ממנו לא הפיק את הלקח הראוי.
גם בהתעלם ממהות העבירות האחרות שביצע, מספרן העצום של ההרשעות הקודמות מעיד על התנהלותו של המערער, ועל הזלזול שהוא מפגין כלפי החוק, אשר בא לידי ביטוי גם במעשיו כאן.
מטיעוני המערער בטרם נגזר דינו, ניתן להבין כי איננו מפנים כלל את הבעיתיות שבהתנהגותו. המסוכנות הנשקפת ממנו הינה גבוהה, ולא ניתן להסתפק בעניינו, אלא בעונש חמור ומרתיע, וזאת חרף נסיבות חייו הקשות.
בית המשפט קמא, לא מיצה עם המערער את הדין נוכח הנסיבות לקולא, והעונש שהוטל עליו, לוקח בחשבון את נסיבותיו האישיות ומאזן כראוי בינן ובין יתר השיקולים.
לאור האמור, לא מצאנו בגזר הדין כל חומרה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור.
אשר לטענה בעניין סמכותו של בית המשפט, גם דינה להדחות.