פסק-דין בתיק עפ 1314/06

1.         המערערים הורשעו על פי הודאתם, בבית משפט השלום בבית שאן (עמק 20569/05) בביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה.

2.         על פי כתב האישום, בו הודו, ביצעו המערערים עבודות בניה ושימוש במקרקעין שלא כדין, בכך שבנו בית מגורים תלת קומתי בשטח של כ - 370 מ"ר בכל קומה, ובסה"כ 1,110 מ"ר. כמו כן, המערערים השתמשו במקרקעין "שימוש חורג", והכל ללא היתר כדין.

3.         בית המשפט קמא (כב' סגן הנשיא, השופטת ע. מרדכי) דן את המערערים ל - 60 ימי מאסר על תנאי, ותשלום קנס בסך 40,000 ש"ח, על כל אחד מן המערערים. כמו כן, חויבו המערערים לחתום על התחייבות כספית בסך 60,000 ש"ח להמנע מביצוע עבירה, ולשלם כפל אגרה בסך 66,023 ש"ח.

            המערערים חויבו להרוס את המבנה נשוא כתב האישום, בתוך 15 חודשים ממתן גזר הדין, אלא אם יתקבל היתר כדין.

במקביל ניתן צו מיידי להפסקת עבודות הבניה והשימוש במבנה, שהפרתו תזכה את המשיבה לבקש הקדמת מועד ההריסה.

4.         בפנינו ערעור על חומרת גזר הדין, המכוון כלפי גובה הקנס וכפל האגרה.

5.         ב"כ המערערים מיקד טענותיו בפני בית המשפט קמא ובפנינו, בהתנהלות ועדת התכנון והבניה, אשר הערימה על המערערים קשיים בלתי נסבלים, כאשר סירבה במשך תקופה ממושכת לדון בבקשתם למתן ההיתר ללא הסכמת הבעלים המשותפים במקרקעין.

            לטענתו, המערערים החלו לבנות רק לאחר שהגישו בקשה להיתר וזו אושרה בתנאים, שכנגד חוקיותם קובלים המערערים.

            לאחר הגשת הערעור נתקבלה החלטה ע"י ועדת התכנון והבניה לאשר את הבקשה להיתר ולדחות את התנגדות מנהל מקרקעי ישראל, שהוא שותף במקרקעין, בהיותה קניינית בלבד.

המערערים הפסיקו לבנות, אך המשיכו בבניה, אף לאחר שנתגלו עבודות הבניה שביצעו שלא כדין; לטענתם נאלצו לעשות כן, בשל מהומות שפרצו בכפרם, במהלכן איבדו את מקום מגוריהם ונותרו ללא פתרון דיור.

ב"כ המערערים קובל על כך שבית המשפט קמא לא נענה לבקשתו לדחות את מועד הטיעונים לעונש, בכדי לאפשר למערערים להשלים את הליכי הרישוי.

בנוסף, טוענים המערערים כי בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות, למצבם הכלכלי ולכך שעשו כל שביכולתם כדי להשיג היתר בניה.

ביחס לחיוב בכפל האגרה, טוען ב"כ המערערים כי טעה בית המשפט קמא כאשר חייב את המערערים לשלם כפל אגרה בסך 66,023 ש"ח, כאשר במועד גזר הדין לא היתה למשיבה כל אינדיקציה מה הוא סכום האגרה המגיע.

ב"כ המערער מפנה למקדמה ששלמו המערערים בשיעור 20 אחוז מהאגרה, בסך 2,567 ש"ח ולפי חישוב זה יוצא שסכום האגרה הינו 12,835 ש"ח בלבד.

6.         ב"כ המשיבה מבקש לדחות את הערעור.

לטענתו, ההליכים המתנהלים להוצאת ההיתר אינם מתאימים להטען בפני בית משפט זה. הבקשה להיתר הוגשה בשנת 2004 והתנאים לקבלת ההיתר נקבעו כבר אז, המערערים שקטו על שמריהם ולא פעלו במסגרת החוק להגשת ערר. בנוסף, לגופו של ענין, היוזמה לנקיטת הליך לפי סעיף 2(ב) לתקנות התכנון והבניה, צריכה היתה לבוא מצד המערערים, והם לא פעלו בהתאם.

ב"כ המשיבה מדגיש כי העונש שנגזר על המערערים נוטה לקולא בהתחשב במימדיו העצומים של המבנה.

לאור טענות המערערים נבדק גובה האגרה שוב, ומפקח הבניה אישר כי הסכום שנרשם בכתב האישום, הוא הסכום הנכון.

7.         לא מצאנו כל עילה להתערב בגזר דינה של הערכאה הראשונה.