פסק-דין בתיק עפ 1310/07

השופט שאהר אטרש:

1.         המערער הינו קבלן טיח. מר עאהד סעאידה הינו "תושב זר", שאינו רשאי לעבוד בישראל (להלן: " השב"ח")

ביום 10.5.07 הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום נגד המערער המיחס לו עבירה של העסקה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א' (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: " חוק הכניסה לישראל").

            על פי המתואר בעובדות כתב האישום, מתאריך 6.5.07 ועד 9.5.07 בשכונת שנלר בנצרת, העסיק המערער את השב"ח והיה מודע לכך, שהמועסק הוא תושב זר שנכנס ושוהה בישראל בניגוד לחוק. עוד נטען, כי בתאריך 9.5.07 בשעה 15:15 או סמוך לכך בנצרת, שכונת שנלר, נראה השב"ח כשהוא עובד בעבודת טיח בבניין שהמערער חתום על חוזה לבצע בו עבודות טיח.

2.         לאחר שמיעת העדויות, הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו ובית משפט קמא גזר לו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בבית אבות בחדרה, 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים שלא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל וקנס בסך 15,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו.

3.         להלן עיקריה של הכרעת הדין:

א.         הצדדים לא היו חלוקים על כך, שהשב"ח נתפס כשהוא עובד באתר הבנייה וכי המערער היה קבלן הטיח היחידי במקום; הם היו חלוקים ביניהם בשאלה, האם העסיק המערער את השב"ח, ובתוך כך, האם הוכחה המודעות הנדרשת להיות השב"ח חסר אישורי שהייה כחוק.

ב.         בית המשפט שמע את השוטרים ליאור אסף ועמית ג'אנם, שהבחינו בשב"ח מבצע עבודות טיח בבנין קומות, עצרו אותו ועכבו את מהנדס העבודה מר ג'אנם מחמיד. המערער לא היה באתר הבנייה בעת תפיסת השב"ח והגיע לתחנת המשטרה מאוחר יותר.

ג.          בהודעתו מיום 9.5.07 (ת/2) הודה השב"ח, כי מזה 4 ימים הוא שוהה בישראל באופן בלתי חוקי לצורכי עבודה וכי הוא מועסק על ידי אדם בשם נזיה המכונה "אבו אחמד". בהמשך הודעתו אישר השב"ח, כי המערער ידע שהוא תושב השטחים שאין לו אישור עבודה.

ד.         בעימות שנערך באותו יום (ת/3), נקב השב"ח בשמו של המערער, כמי שנכח מולו בעימות. בהמשך השיב מספר פעמים, כי המערער ידע שהוא תושב שטחים, שאין לו אישור שהייה. מנגד, הכחיש המערער את הנטען כלפיו וטען כי השב"ח משקר.

ה.         בעדותו בבית המשפט, אישר השב"ח, כי נעצר בגין שהייה בלתי חוקית לאחר שעבד מספר ימים בעבודות טיח. השב"ח הוסיף וציין, כי ראה את המערער לראשונה בעת חקירתו במשטרה וכי השוטרים הם שאמרו לו כי שמו של המערער הוא נזיה. בהמשך הוסיף השב"ח, כי למעשה אינו יודע מי העסיק אותו. באשר להודעתו במשטרה, טען השב"ח, שאף שהחקירה התנהלה בערבית והוא הבין את השאלות שנשאל, איים עליו החוקר שימחץ אותו אם לא ידבר אמת. בהמשך חקירתו, ולאחר שהוכרז כעד עוין, הכחיש השב"ח כל הכרות עם המערער ובחקירתו הנגדית חזר על גירסתו, לפיה, מעולם לא הזכיר את שמו של המערער, אלא נקב מלכתחילה בשמו של זוהיר, ואילו החוקר הוא שתיקן אותו.

ו.          בית משפט קמא שמע גם את עדותו של השוטר קייס עקאב, אשר גבה את הודעת המערער (ת/4), את הודעת השב"ח (ת/2) וערך את העימות ביניהם (ת/3). השוטר עקאב מסר בעדותו, כי בתחילת העימות ישבו השב"ח והמערער פנים מול פנים עד אשר הביט המערער בשב"ח מבט מאיים, או אז סובב את הכיסאות באופן שהשניים ישבו גב אל גב.

ז.          השוטר קרדוש, שהעיד מטעם ההגנה, אישר את חתימתו על דו"ח העימות ואישר כי נכח כצופה בעימות שנערך בין השב"ח למערער. בחקירתו הנגדית השיב בחיוב כשנשאל אם התרשם, כי השב"ח הכיר את המערער והסביר, כי השב"ח הטיח זאת בפני המערער.

ח.         לאחר עיון במכלול הראיות ובנסיבות העניין, מצא בית משפט קמא להעדיף את אמרות החוץ של השב"ח (הודעתו במשטרה ת/2 והעימות ת/3) על פני עדותו בבית המשפט. בית משפט קמא אף השתכנע, כי במקרה דנן משקף תעוד אמרות החוץ את המצב לאשורו וזאת בשים לב לכך, שהשב"ח נחקר ונשאל בשפה הערבית ובשל עדותו המהימנה של השוטר קרדוש. 

ט.         בית המשפט דחה את הסבריו התמוהים ואת תשובותיו המעורפלות של השב"ח וכן את נסיונו לחזור בו מדבריו הראשונים, אשר הפלילו את המערער.

י.          בית משפט קמא הגיע למסקנה, כי יש להעדיף את אמרות החוץ של השב"ח על פני עדותו בבית המשפט; בית משפט קמא אף שוכנע, כי השב"ח נקב בשמו של המערער כמי שהיה מעסיקו, אף שבין לבין ניסה להתחמק על ידי העלאת שמו של אחר (זוהיר) ועל ידי השמעת הטענה, כי דיבר על נזיה אחר (מלא יותר).

יא.        בית משפט קמא מצא, כי לאמרות החוץ של השב"ח מצטרפת התוספת הראייתית הנדרשת ולמכביר, שכן כל אחת מאמרות החוץ משמשת דבר לחיזוקה של האחרת, הודאת השב"ח במהלך עדותו, כי אכן נקב בשמו של נזיה במהלך העימות והעובדה שהשב"ח ידע לנקוב כבר בהודעתו הראשונה בכינויו של המערער.

יב.        באשר למודעתו של המערער להיות השב"ח חסר אישור שהייה - משהעדיף בית משפט קמא את אמרות החוץ של השב"ח, מצא לקבל את גרסתו של זה האחרון לפיה מעסיקו, המערער, ברר עמו את מקום מגוריו ואת סטאטוס השהייה שלו בארץ והיה מודע להם בעת שקיבלו לעבודה.

הטענות בערעור

4.         בערעורו משיג המערער על הכרעת הדין, כמו גם על העונש שנגזר עליו.

טענותיו העיקריות של המערער כנגד ההרשעה הן כדלקמן: